אין דרך אמצע: על מצבם של הדרוזים בלבנון ובסוריה | מיוחד לסופ"ש
הם למדו מהר מאוד שהדרך היחידה לשרוד היא תמרון • מיצירת בריתות בעת לחימה ועד פירוקה לצרוך הקמת אחת חדשה בעת שלום אבל גם היום הצעירים מבינים שמעבר למערב יפרק את העדה • פרק 3 בפרויקט המיוחד
הם חיים בין הרים שההיסטוריה לעולם לא מפסיקה לבעור בהם. בלבנון ובסוריה, הדרוזים – עדה קטנה ועיקשת – מנהלים קרב הישרדות מתמשך, עם אויבים מבית ומחוץ. הם לא נכנעים, לא מתמזגים, תמיד שומרים על עצמם. זהו סיפורם של אלה שנמצאים מעבר לגבול.
מומלצים
בשנות ה-70 וה-80, כשהמדינה הלבנונית התפרקה לרסיסים, הדרוזים הפכו למעצמה צבאית. בהנהגת כמאל ג'ומבלט, מנהיג כריזמטי ואמיץ, הדרוזים היו גורם מכריע בכל מלחמות העדות. אחרי שנרצח, בנו וליד הפך לפוליטיקאי מבריק. הוא למד את המשחק הלבנוני המסוכן: פעם עם סוריה, פעם נגדה, פעם עם חיזבאללה, ופעם מולו. תמיד במרכז העניינים, תמיד לשון המאזניים שאף אחד לא יכול להסתדר בלעדיה.
הדרוזים בלבנון למדו מוקדם מאוד שהדרך היחידה לשרוד במזרח התיכון היא לתמרן בין כולם. הם יוצרים בריתות, מפרקים אותן ומקימים חדשות לפי הצורך. בלבנון, הדרוזים לא מתאהבים בשום ברית – הם פשוט משתמשים בהן כדי לשרוד. זו האסטרטגיה שהפכה אותם למיעוט החזק ביותר במזרח התיכון.
בסוריה, ההיסטוריה של הדרוזים נכתבה בדם. בשנת 1925, הם הובילו את 'המרד הסורי הגדול' נגד הצרפתים. מנהיגם, סולטאן אל-אטרש, הפך לגיבור לאומי סורי. אבל העצמאות שהושגה אז לא פתרה את הבעיות לתמיד. כעת, מאה שנים אחר כך, הדרוזים שוב נאלצים להילחם – הפעם לא נגד צרפתים, אלא נגד הקיצוניים של דאעש וג'בהת א-נוסרה.
בקיץ 2018, דאעש ביצע טבח מזעזע בכפרי הדרוזים במחוז א-סווידא. מאות נהרגו בתוך שעות. הדרוזים שרדו את הזוועה ההיא, אבל היום, בשנת 2025, הם נמצאים שוב תחת איום קיומי. הפעם המתקפה מגיעה מג'ולאני, מנהיג ג'בהת א-נוסרה. הדרוזים נאלצים שוב לאחוז בנשק, להגן על בתיהם, על משפחותיהם, ועל עצמאותם. ההיסטוריה חוזרת על עצמה – ורק הם נשארים לעמוד מול האיום.
המצב בסוריה ובלבנון דוחף דור שלם של דרוזים לשאלות קשות: האם להישאר ולהמשיך להילחם, או לחפש חיים אחרים במערב? הצעירים שנשארים לומדים להילחם, מתוך הבנה שהעדה לא תשרוד אם לא תהיה מוכנה תמיד לקרב הבא. הבחירה קשה, אבל בשביל הדרוזים, אין דרך אמצע.
הדרוזים בסוריה ובלבנון חיים בין מלחמות, בין מעצמות, ובין סכנות בלתי נגמרות. הגבולות בין המדינות, מבחינתם, הם רק קווים על מפה. הגבול האמיתי היחיד שלהם הוא בין חיים למוות, בין חירות לכניעה. והם כבר החליטו – הם לעולם לא ייכנעו.
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.