דלג לתוכן
מבזקים

בסיסים צבאיים וריגול במסווה של "שלום": השיטה של טורקיה להשתלט על שטחים | מיוחד לסופ"ש

קפריסין, לוב, וסודן כבר נפלו בפח • הטורקים מציעים שוח לשמירת שלום - ומשתלטים על שטחים • בישראל חוששים: עזה הבאה בתור

פורסם: עודכן:
בסיסים צבאיים וריגול במסווה של "שלום": השיטה של טורקיה להשתלט על שטחים | מיוחד לסופ"ש

איך כל פעם שטורקיה אומרת “שלום” – מישהו בעולם מגלה שגנבו לו את הקרקע?

מומלצים

הלקח הראשון נלמד בקפריסין. ב־1974 טורקיה פלשה לשם בשם “מבצע שלום לקפריסין”. חמישה עשורים אחר כך – “השלום” הזה עדיין שם: 35 אלף חיילים, דגל טורקי מתנוסס על ההר, ורפובליקה בדלנית שאף מדינה בעולם לא מכירה בה. והכוח הצבאי הזה? נקרא רשמית “כוח שמירת שלום”. רק שבמפה הוא נראה הרבה יותר כמו כוח שמירת נדל״ן.

עכשיו למערב אפריקה, שם השיטה כבר עלתה כיתה. אחרי ניסיון ההפיכה נגד ארדואן ב־2016, טורקיה הקימה עשרות בתי ספר חדשים ברחבי היבשת — בגמביה, גינאה, ניז’ר, סנגל, גאנה, בנין. השלטים נצצו: “ידידות”, “אחווה”, “עתיד משותף”. הילדים חייכו, המורים חייכו וגם אנקרה חייכה. אבל לפי גורמים מערביים, הכיתות האלה לימדו בעיקר שיעור אחד: איך לאתר גולים טורקים. רשתות החינוך שימשו ככיסוי לפעילות מודיעינית של מעקב, איסוף מידע, ולפעמים גם חטיפה שקטה של מתנגדים פוליטיים.

וככה, במקום חיילים, נכנסים מורים, במקום בסיס – בית-ספר, ובמקום מצלמות ביטחון – מצלמות ריגול. אותה טורקיה, אותו טריק, רק הפעם עם לוח וגיר במקום לוח פיקוד.

לקריאה נוספת של מיוחד לסופ"ש:

• איך ישראל הצליחה להתחבר לבהוטן, אחת המדינות השקטות והמבודדות בעולם

• השליטה בדמשק רופפת - וחיזבאללה מנצל את המצב כדי להתעצם | מיוחד לסופ"ש

ובסומליה, זה כבר נעשה אלגנטי. ב־2017, טורקיה פתחה את “בסיס טורקסום”. בפועל זה הבסיס הצבאי הכי גדול של טורקיה מחוץ לגבולותיה. אלפי חיילים סומלים מתאמנים שם “למען היציבות האזורית”, אבל מאחורי הגדר – פועלת יחידת ריגול ימית שמאזינה לכל מה שזז באוקיינוס ההודי.

ועוד פנינה: סודן. גם שם זה התחיל עם רומנטיקה: ב־2017 קיבלה טורקיה “באופן סמלי” את ניהול האי סואכין, בשם “שיקום המורשת העות’מאנית”. שיקום, כן.

עד שבמקום מלונות בנו רציפים לצי הטורקי. המצרים והסעודים נבהלו: פתאום טורקיה מקימה נמל בים האדום – בדיוק מול תעלת סואץ.

בלוב – זה כבר היה מופע ימי. ספינות עמוסות “ציוד הנדסי” יצאו מנמל מרסין, ובפנים – רקטות, תחמושת, חלקי מל"טים ושכירי חרב. דוחות של האו"ם צעקו “הפרת אמברגו”. אנקרה שיקרה: “זה ציוד טכני בלבד”.

ב־2024, במערכת הביטחון בישראל כבר דיברו על חשש אמיתי – שטורקיה תנצל את ההזדמנות להציב ציוד איסוף מודיעיני בעזה. קונטיינר של “ציוד הנדסי” יכול להכיל רחפנים מפורקים, חיישנים, סיבים אופטיים למנהרות, או רכיבי ניווט לטילים. לא טיל אחד – אלא התשתית לבנות מאה.

וזה מה שמפחיד את ישראל. דמיינו “יחידת משקיפים” מביאה מחשבים, שרתים, ענן כדי לנהל לוגיסטיקה. בפועל? בסיס קדמי לקמפיין קיברנטי. 

פישינג למועצה אזורית, דיפ-פייק בהולוגרמה של “דובר צה״ל” מכריז על פלישה, התרעות צבע אדום מזויפות שמחוללות פאניקה בשעת לילה. אז מי שואל “מה כבר יקרה אם טורקיה תיכנס לעזה בתור כוח שלום”? התשובה פשוטה: כל מקום שבו טורקיה באה “לבנות”, היא משאירה אחריה גדר, מצלמה ובסיס. זו לא תאוריה – זו שיטה.

אותה עטיפה דיפלומטית, אותה טביעת מגף בשטח, אותו משפט שפותח כל מבצע טורקי: "בשם השלום..." – ומסתיים עם שטח חדש על המפה. קוראים לזה “Turkic World 2040” – חזון רשמי להחזיר את ההשפעה העות’מאנית מהבלקן ועד קרן אפריקה.

זו לא נוסטלגיה, זו אסטרטגיה. השאלה כבר לא “מה הם רוצים לעשות”. היא הרבה יותר פשוטה:

כמה זמן הם מתכוונים להישאר - והאם מישהו הולך לעצור אותם? 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.