דלג לתוכן
מבזקים

חביבה מן, אחותה של הפרמדיקית עמית: "סליחה על הפרידה שנכפתה עלייך מאיתנו"

עמית מן ז"ל הייתה פרמדיקית בקיבוץ בארי, ונרצחה בשבעה באוקטובר במרפאת השיניים של הקיבוץ, שם טיפלה בפצועים • האחות: "אנחנו אוהבות אותך בעוצמות כאלה שאנחנו לא יודעות מה לעשות עם עצמנו"

פורסם: עודכן:
עמית מן ז"ל הייתה הפרמדיקית של קיבוץ בארי

עמית מן ז"ל הייתה הפרמדיקית של קיבוץ בארי צילום: באדיבות המשפחה

חביבה מן, האחות של הפרמדיקית עמית מן ז"ל, הספידה אותה אמש (ראשון) בפוסט סוחט דמעות בפייסבוק, וכתבה כי "סליחה על הפרידה שנכפתה עלייך מאיתנו". עמית, שהייתה כוננית בקיבוץ באותה השבת, נרצחה במרפאת השיניים של קיבוץ בארי, שם טיפלה באותה עת יותר משבע שעות בפצועים רבים, ביחד עם רופא נוסף, ד"ר דניאל לוי. 

מומלצים

האחות הספידה אותה וכתבה: "להסניף אותך אליי כמו נרקומנית שזקוקה למנה שלה, לשאוף את כל כולך לתוכי ולהציף את הזכרונות, לעורר בשבריר שנייה את כל מה שנדם בי, להפיח בך שוב חיים, רק לרגע אחד. עמיתוש שלי. יותר מתשעה חודשים שאנחנו דוחות את הבלתי נמנע והגיע הרגע הבלתי נסבל בו ניגשנו למלאכת פינוי החדר שלך. מגירות עמוסות בך, כל הוויתך, כל מי שאת. 

"הטעם שלך בבגדים, שירים שכתבת בגיל שמונה, תיקים עמוסי ציוד הדרכה, הטקסט למחזמר 'האסופית' שהתאמנת כל כך לקראתו, אין ספור מחברות בכתב ידך, ספרי לימוד ורפואה, מדי פרמדיק, לקים, איפור, תכשיטים, חולצת סוף יב', חולצת סוף קורס מע"רים וסיום קורס חובשים, בשמים, אוסף הצדפים שלך שכה אהבת, ומה לא????? גם נתקלנו בפינת הארון העליונה את החולצה של אבא והאפטר שייב שלו, ששמרת לך, שמרת לך אותם כי רצית להסניף אותו לפעמים, להשלות את המוח שאפשר להפיח בו חיים.

כוחות צה"ל בקיבוץ בארי, ארכיון צילום: יוסי זמיר/פלאש 90

"כי ריח זה דבר מטורף, איך ניחוח אחד מסוים יכול להציף כל כך המון, לזרוק אותך לחוויה ספיציפית, להזכיר לך ולחבר אותך ברגע. ויש גם את הריח ההוא שנחקק במוחי לעד, כשחיבקתי אותך חיבוק אחרון בהחלט, בחדר הטהרה, רגע לפני הלוויה, אחרי שגופך הטהור שכב דומם מעל 50 שעות… ריח שנצרב בי לעד.

"התענגנו עלייך עמית, על הזכות להרגיש אותך לעוד רגע אחד נדיר. ובכל פעם שמצאנו טי שירט שמריחה יותר כמוך האושר גדל. ממש כאילו מצאנו אוצר. לקחנו לנו דברים ממך, שישארו לנו למזכרת, שיהיו לאחיינים שלך. חפצים משמעותיים, בגדים בעלי ערך. לקחנו המון, אבל נותרנו ללא כלום. אנחנו אוהבות אותך בעוצמות כאלה שאנחנו לא יודעות מה לעשות עם עצמנו. מתגעגעות יותר ויותר ויותר ואין לי מושג לאן הדבר הזה עוד יכול להיתדרדר.

"אהובה שלנו, סליחה על הפרידה שנכפתה עלייך מאיתנו. אוהבת לנצח נצחים". 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.