ארז קלדרון משתף: "פעם אחרונה שראיתי את אבא שלי - מחבלים הרביצו לו מכות"
בן ה-12 שוחרר בעסקת החטופים הקודמת - התייחס בסרטון חדש לאביו, עופר, שעדיין נמק במנהרות חמאס בעזה • "אני זוכר את המבט שלו כשכל הגוף שלו היה פצוע ומדמם, ורואה איך לוקחים אותי ממנו"
עופר קלדרון שנחטף לעזה בשבעה באוקטובר מקיבוץ ניר עוז צילום: באדיבות המשפחה
על רקע ההודעה על הירצחם של ששת החטופים, ארז קלדרון בן ה-12, שנחטף לעזה מקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטוברעם אחותו סהר ואביו עופר - ושוחרר בעסקת החטופים הקודמת, שיתף אמש (ראשון) סרטון קשה בחשבון האינסטגרם שלו, בו הוא מתאר את רגעי החטיפה והגעגועים לאביו - שעדיין נמצא בשבי חמאס.
מומלצים
לצפייה בעדות (תיאורים קשים לצפייה)
"ב-7 באוקטובר, כמה ימים לפני יום ההולדת ה-12 שלי, נחטפתי לעזה. מחבלים התנפלו עליי וגררו אותי בכוח בלי נעליים ובלי בכלל להבין מה קורה מסביבי", מספר ארז.
הוא מוסיף: "לקחו אותי מהמשפחה שלי. ניסיתי לחפש את אבא שלי, אבל כל מה שראיתי היו מחבלים עם נשקים וגופות זרוקות על הרצפה. תארו לכם איך הרגשתי שהפרידו אותי מאבא שלי כשכולו מכוסה בדם מהמכות שהמחבלים הכו אותו. זה רגע שלא עוזב אותי".
"אני זוכר את המבט שלו כשכל הגוף שלו היה פצוע ומדמם, ורואה איך לוקחים אותי ממנו. הוא הסתכל לי בעיניים ולא יכל לעשות כלום. אני לא יכול לשכוח את הפחד. כל מה שרציתי זה לצעוק 'אבא, תציל אותי!' אבל אפילו את זה לא יכולתי. הרגשתי שאני רוצה לצעוק ולא יכול. רק לחשתי לעצמי 'אבא' 'אבא' והרגשתי שעוד רגע אני מתעלף. זאת הפעם האחרונה שראיתי אותו", שיתף.
קלדרון מספר על היחס האכזרי של המחבלים כלפיו: "סביבי היו מחבלים עם נשקים, והם לא הסכימו לי לצעוק, לא לבכות, רק לשתוק. כשהגענו לעזה, המון אנשים התנפלו עליי. הרגשתי שהם רוצים להרוג אותי. לא הבנתי איך זה קרה לי, מה ילד בגילי אמור לעשות?".
הוא מסיים את ההצהרה בבקשה: "אני לא יכול לדמיין חיים בלי אבא. אני רועד מפחד שיגידו לי שקרה לו משהו שאני אאבד אותו. אני לא יכול לחשוב על החיים שלי בלי אבא. אני לא רוצה לגדול יתום".
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.