"שלא יהיה עוד רון ארד": שורדות השבי בהצהרה מיוחדת
שורדות שיקיריהן נותרו בעזה נשאו דברים לראשונה בחדר המשפחות בכיכר החטופים - ברקע הדיווחים על ההתקדמות בשיחות להפסקת אש • לנה טרופנוב מתחה ביקורת על הממשלה: "כשיצאתי משם הבנתי כמה הייתי נאיבית"
שורדות השבי שרון אלוני קוניו, אילנה גריצ'ווסקי, מירב טל, רז בן עמי ולנה טרופנוב מסרו הצהרה מיוחדת צילום: דוברות מטה המשפחות להחזרת החטופים
שורדות ששוחררו משבי החמאס בעסקה הקודמת ושיקיריהן נותרו בעזה מסרו הערב (רביעי) הצהרה מיוחדת לתקשורת, לראשונה בחדר המשפחות בכיכר החטופים - ברקע הדיווחים על ההתקדמות בשיחות להפסקת אש עם חמאס. הדוברות סיפרו על סיפרו על השהות שלהן בשבי והדגישו פעם נוספת את הדחיפות בהגעה לעסקה שתשיב את יקיריהן ואת כלל החטופים הביתה.
מומלצים
הנואמות היו שרון אלוני קוניו - אשתו של דוד קוניו; לנה טרופנוב - אמו של סשה טרופנוב; מירב טל - זוגתו של יאיר יעקב; אילנה גריצ'ווסקי - זוגתו של מתן צנגאוקר; ורז בן עמי - אשתו של אוהד בן עמי.
אילנה גריצ'ווסקי אמרה: "אני כאן, אישה שחזרה מהשבי. אני יודעת איך הגיהנום הזה מרגיש. אני יודעת מה עובר עליהם שם עכשיו - ואתם שותקים. אתם לא יכולים להפקיר אותם לעוד יום אחד. לא יכולים להמשיך לשחק בפוליטיקה קטנה וצינית, כאילו החיים שלהם הם עוד סעיף בסדר היום שלכם. תעשו עסקה, עכשיו. עסקה כוללת, בלי להשאיר אף אחד מאחור".
מירב טל אמרה: "אסור להשאיר בידי חמאס אפילו חטוף אחד. לא בשביל זה הקמנו מדינה. לא בשביל זה הלוחמים, הפצועים, המשפחות השכולות, כולנו - הקרבנו כל כך הרבה כדי לפרק את ארגון המחבלים הזה. עסקה חלקית היא לא ניצחון חלקי - היא תבוסה ערכית ומוסרית מוחלטת, שתשאיר את החברה הישראלית עם פצע מדמם שיגמור אותה מבפנים. אם אף אחד לא יודע איפה יא-יא (יאיר) שלנו קבור, תארו לכם מה יקרה עוד כמה שבועות, חודשים או שנים. עלולים להיות כאן עשרות רון ארדים - אין מזה תקומה".
שרון אלוני קוניו הוסיפה כי "עכשיו, לפני החורף הקרוב, החטופים חייבים לחזור מיד לטיפול רפואי מציל חיים. החולשה הפיזית והנפשית שלהם לא תאפשר להם לשרוד את החורף הקרוב. בבקשה, אל תפקירו את דוד שלי שוב. אל תשאירו אף אחד מאחור. אל תהפכו אותי לאלמנה ואת הבנות שלנו ליתומות".
רז בן עמי שיתפה: "החורף כאן, קר ושם קר עוד יותר. כשהתנאים בעזה עדיין היו כביכול נסבלים, לקח זמן רב עד שקיבלנו שמיכות וביגוד חם. הקור, בשילוב יותר משנה של סיוט, במנהרות, תחת ההפצצות קשה מנשוא. המחקרים הרפואיים מצביעים שבקור הזה, ללא שכבות ההגנה גוף האדם לא יכול לשרוד. עלינו להזכיר לכל העוסקים במשא ומתן שאי אפשר להתמהמה. כל יום שם הוא עוד יום אחד יותר מדי, 438 ימים ולילות הם גיהנום אין סופי".
ולנה טרופנוב סיפרה כי "כשהייתי בשבי לא היה לי ספק שאני יוצאת משם, הייתי בטוחה שמדינת ישראל תעשה הכל כדי להוציא אותנו. כשיצאתי משם הבנתי כמה הייתי נאיבית. אז בשביל התחושה שהמדינה שלנו עומדת מאחורינו ותעשה הכל בשבילנו בלי לחשוב על המחיר, בשביל שהתחושה תישאר לילדים ולנכדים שלנו, צריך לשחרר את כולם".
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.