דו"ח חדש - חמאס השתמש באלימות מינית כנשק טקטי: "כישלון של ארגוני זכויות אדם"
"פרויקט דינה" חושף פרטים מצמררים ממתקפת ה-7 באוקטובר, לפיהם הפשטה בכפייה ואונס היו חלק מטקטיקה מתוכננת • הוא מבוסס על עדויות שלא נשמעו עד כה, ונועד "לתת קול לקורבנות שלא מסוגלים לדבר" • קשה לקריאה
רעים, מתחם הנצחה לנרצחי פסטיבל "נובה" צילום: חיים גולדברג/פלאש 90
דו"ח חדש קובע כי אלימות מינית הייתה "נפוצה ושיטתית" במהלך טבח ה-7 באוקטובר, וכי אונס וכן אונס קבוצתי התרחשו בשישה מקומות שונים לפחות, בהתבסס על עדויות שלא נשמעו עד כה, כך דווח היום (ראשון) ב"טיימס".
מומלצים
הדו"ח של פרויקט דינה, שעתיד להתפרסם בישראל ביום שלישי, נועד לתת קול לקורבנות. הוא מבוסס על עדויות ממקור ראשון של 15 חטופים שהוחזרו מעזה (שרק אחד מהם דיבר בעבר) וניצולת ניסיון אונס בפסטיבל הנובה, כמו גם ראיונות עם 17 אנשים שראו או שמעו את התקיפות ומטפלים העובדים עם ניצולים.
לפי ה"טיימס", מטרת הדו"ח, שחובר על ידי מומחים ישראלים למגדר ומשפט וממומן בחלקו על ידי ממשלת בריטניה, היא "להילחם בהכחשה, מידע שגוי ושתיקה עולמית" במה שמכונה "אחד ההיבטים הכי פחות מדווחים של המתקפות" וכדי "להעמיד את הדברים על דיוקם: חמאס השתמש באלימות מינית כנשק טקטי למלחמה".
"דפוסים ברורים התגלו באופן שבו בוצעה האלימות המינית", נכתב, "כולל קורבנות שנמצאו בעירום חלקי או מלא עם ידיים קשורות, לעתים קרובות לעצים או לעמודים; ראיות לאונס קבוצתי ואחריו הוצאה להורג; והשחתת איברי המין". גם חטופים עברו התעללות בשבי: "האלימות המינית נמשכה בשבי, כאשר ניצולים רבים דיווחו על עירום בכפייה, הטרדה מינית פיזית ומילולית, תקיפות מיניות ואיומים בנישואים בכפייה", מוסיף הדו"ח.
את הפרויקט יזמה האקדמאית הפמיניסטית פרופסור רות הלפרין-קדרי, מנהלת מרכז "רות ועמנואל רקמן לקידום מעמד האישה" באוניברסיטת בר-אילן, בשיתוף עם שרון זגגי-פנחס, מומחית למשפט בינלאומי ולשעבר התובעת הצבאית הראשית של צה"ל, ונאוה בן-אור, שופטת בדימוס, לשעבר סגנית פרקליט המדינה ומומחית בתחום התעללות מינית בילדים. זאת בתגובה ליחס הלקוי של ארגונים בינלאומיים כמו UN Women לעדויות שכבר עלו על ההתעללות המינית.
בנוסף, תגובה לשאלות העולות מטענות שקריות של אלה המתעקשים כי כארגון אסלאמי, חמאס לא יאנוס נשים, וטענות כי הנושא "הפך לנשק" על ידי ממשלת ישראל כדי להצדיק את "הזוועות שלה בעזה".
זה היה קשה במיוחד עבור הלפרין-קדרי, שכחברה בוועדה למניעת אפליה נגד נשים, עבדה במשך שנים על מקרים של אלימות מינית בחו"ל, כמו הנשים היזידיות שנלקחו כשפחות מין על ידי דאעש ונערות שנחטפו על ידי בוקו חראם בניגריה. "אנחנו מאוכזבות מנשים אחרות ברחבי העולם", היא אמרה ל"טיימס". "אם הסטנדרט הוא להאמין לניצולים ולעדים, אין שום תירוץ לשתוק. אך במקרה זה הופעל סטנדרט שונה והקורבנות הלכו לאיבוד בפוליטיזציה. העובדה שכל כך הרבה אנשים שתקו או אפילו הכחישו את מה שקרה הייתה הרסנית, זה כישלון חמור של זכויות האדם הבינלאומיות".
הן קראו לו "פרויקט דינה" על שם קורבן האונס הראשון בתנ"ך ובתורה, בתו היחידה של יעקב, שנאנסת על ידי שכם, בנו של נסיך, ולאחר מכן אחיה של דינה מלים והורגים את הגברים משבטו וחוטפים את נשותיהם. קולה של דינה לא נשמע לעולם. באותו אופן, אומרת הלפרין-קדרי שהפרויקט נועד "להוות קול לאלה שאינם מסוגלים או שאינם יכולים עוד לדבר".
בשנה שעברה נעשו דוחות חקירה על ידי נציג מיוחד של האו"ם למניעת אלימות מינית, חקירה עצמאית של האו"ם ושל בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, שכללו ממצאים המעידים על אלימות מינית ואפילו אונס קבוצתי. אך פרויקט דינה מביא ראיות חדשות, כולל כאמור מעדויות של 15 חטופים ששוחררו מהשבי, שרק אחת מהם דיברה עד כה בפומבי: עמית סוסנה, עורכת דין שהוחזקה בשבי 55 ימים. שניים מהעדים היו גברים, שאחד מהם שיתף שכל שיער גופו גולח בשבי.
זגגי-פנחס אמרה כי "אלימות מינית אינה חייבת להיות אונס. גם עירום כפוי, כפייה על חלק מהחטופים להתפשט ולהתקלח בזמן שצופים בהם או ניסיון לכפות עליהם נישואין". השלוש שוחחו גם עם קורבן של ניסיון אונס בפסטיבל נובה שלקח לו 17 חודשים להיחשף. "אנחנו יודעות מהמטפלים שיש יותר, אך הם עדיין בטראומה מדי מכדי לדבר," הוסיפה.
לבסוף, הן שוחחו עם 27 מגיבים ראשונים מכוחות ההצלה שהגיעו לזירות הטבח השונות, "שתיארו עשרות מקרים במקומות שונים". כמו כן, ניתחו ראיות פורנזיות מתמונות וסרטונים. "מה שמצאנו מבהיר שאלימות מינית, כולל אונס ואונס קבוצתי, התרחשה במספר מקומות", אמרה הלפרין-קדרי.
"מצאנו דפוסים של ראיות", הוסיפה זגגי-פנחס. "עשרות נשים נמצאו מתות, עירומות ומושחתות - עם יריות באיבר המין שלהן - וקשורות לעצים. העובדה שאותם דברים קרו בשלושה עד שישה מקומות לא יכולה להיות מקרית, אלא הוכחה שזה היה מתוכנן מראש". עוד הוסיפה: "רבים מהעדים שדיברנו איתם סיפרו שהקורבנות נורו למוות והמחבלים עדיין ניסו לאנוס את הגופות".
המטרה העיקרית של הדו"ח היא לקרוא לצדק, ולספק את מה שהלפרין-קדרי מתארת כ"תוכנית כיצד להבטיח צדק במקרים של זוועות המוניות כאשר רבים מהקורבנות מתים ואי אפשר להצביע על עבריין ספציפי".
"אנחנו רואות ב-7 באוקטובר מקרה בוחן", אמרה בן-אור. "הרשויות רגילות לחפש צדק במקרה פרטני, אבל כאן יש לנו הרבה מאד מקרים ורוב הקורבנות נרצחו או עברו טראומה מכדי לדבר, מה שיוצר אתגרים עמוקים לביסוס ראיות, ולכן היינו צריכות למצוא מסגרת משפטית חדשה ודרכים חדשות להעמיד את האחראים לדין".
"אלימות מינית בסכסוך עוסקת בהרס ודה-הומניזציה של קהילה, כך שהרעיון שצריך למצוא עבריין ספציפי שפגע בקורבן ספציפי אינו רלוונטי", הוסיפה. "להגיד 'כשהצטרפתי לחמאס התכוונתי רק לרצוח נשים וילדים, אבל אני מאוד נגד אונס' זה מגוחך. כל מה שנעשה במסגרת התקיפות, אתם אחראים לו".
הדו"ח קורא למזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש לשלוח משלחת לבדיקת העובדות ולכלול את חמאס ברשימה השחורה בדו"ח השנתי של הארגון, על מי שהוגדרו כמי שמשתמשים באלימות מינית כנשק מלחמה.
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.