חמישה חברים ומסיבה אחת: הסיפור הבלתי נתפס של שורת הקברים בבית העלמין גזר
דור, עדן, יפתח, בן ותמר גדלו יחד מילדות ביישובי המועצה האזורית בשפלה • בשבעה באוקטובר הם יצאו יחד לבלות במסיבת הנובה וגם נמלטו ממנה יחד כשהחלו להגיע המחבלים, אך לכולם ציפה גורל דומה • צפו בכתבה המלאה
דור, עדן, יפתח, בן ותמר היו חמישה חברים שגדלו יחד מילדות ביישובי המועצה האזורית גזר. בשבעה באוקטובר הם יצאו יחד לבלות במסיבת הנובה וגם נמלטו ממנה יחד כשהחלו להגיע המחבלים, אך לכולם ציפה גורל דומה ונורא. אורי קואל יצא לבית העלמין בגזר, כדי להביא את הסיפור המצמרר על חמשת החברים שלא נפרדו בחייהם וגם במותם ועל המוות שרק קירב וחיבר יותר בין המשפחות. צפו בכתבה המלאה:
מומלצים
עד לפני שנה, השורה הראשונה בחלקה א' של גוש א' בבית העלמין בגזר, הייתה ריקה. יומיים אחרי הטבח הנורא של אותה שבת, התקיימה הלוויה הראשונה. חודש לאחר מכן כבר נחו שוב יחד חמשת החברים שבחייהם כמו במותם, אף פעם לא נפרדו.
ורה משה, אמא של עדן דוד משה: "את עדן שלי מצאו ראשון. כל ההורים פה באו לנחם אותי. אני אומרת, אני מקווה שרק עדן נרצח. שרק עדן שלי יהיה בין הנרצחים, שהם יחזרו הביתה. כולם היו הילדים שלי, הם גדלו אצלי בבית.
מאיר ושושנה טוויג, ההורים של יפתח דן טוויג: "זה חמישה שחיו את החיים שלהם, טרפו את העולם. הלכו לצבא יחד, אותו גיל. רקדו יחד והם מתו ביחד. והם פה ביחד".
עדן, דור, תמר, יפתח ובן, היו עוד מהגן ובית הספר החברים הכי טובים. אלה שעושים תמיד הכול ביחד. משיעורי הבית בחטיבה ועד הטיול שאחרי הצבא, משיחות הנפש אל תוך הלילה ועד המסיבות עד אור הבוקר. הנובה, כמו לכל כך הרבה אחרים, הייתה גם עבורם המסיבה האחרונה.
ורה משה, אמא של עדן דוד משה: "אני יושבת ליד הקבר של הבן שלי שהוא פתוח וקוברים את החבר שלו לידי. אתה יודע איזה נורא? אני יושבת שלא ידרכו על הבן שלי כי זה הכול חולות, רק נקבר ואני רואה איך קוברים את החבר הכי טוב שלו לידו. ואני אומרת: לא לא, אני בסיוט זה לא אמיתי, זה פשוט לא אמיתי. לא יכולתי לעכל את זה. "ואחר כך יפתח ואז פתאום אנחנו מגיעים להלוויה של דור בצהריים, אין לנו זמן להגיע הביתה אפילו לשתות מים, אנחנו צריכים להגיע בערב להלוויה של בן. הנסיכה שבחבורה, תמר.
תמר הייתה האחרונה. כל כך קיווינו ש... -שהיא נעדרת. ושלפחות היא תחזור.
מורן כהן אבישר, אחות של בן בנימין כהן: "במסיבה אימא שלי אמרה לו: 'בן, זה שמחת תורה, מה אתה צריך לנסוע למסיבה? בוא תישאר איתנו בבית'. והוא אמר לה: 'אני קניתי כרטיסים במכירה מוקדמת. אני כל כך חיכיתי לאירוע הזה שאין מצב שאני מוותר על זה עכשיו. את לא מבינה זו מסיבה של פעם ב... זו הפקה שאין אותה בארץ, והולך להיות וואו'.
גיא זהבי, חברם של החמישה: "אני ובן נולדנו באותו יום, וכל החיים בן היה מתקשר אליי בבוקר: 'גיא, מזל טוב, יש לך משהו להגיד לי גם?', דברים כאלה. ואז פתאום השנה זה לא קורה.
חבורת ה"תירסים" על שם שיערו הבהיר של דור תאר, הפכה כבר לפני שנים לקבוצה מלוכדת שכולם באזור מושבי המועצה האזורית גזר מכירים. אחרי 7 באוקטובר, ההרכב יישאר תמיד חסר, אבל המורשת של מי שנותרו איתנו לא השתנתה.
הלילה שלפני, ליל שבת, היה לילה של התרגשות, ארוחות משפחתיות והכנות לקראת הפסטיבל. החבורה בחרה לצאת בשני רכבים, אחרי חצות הם כבר הגיעו לרעים והשעות שלפני אותו בוקר מסויט, היו שמחות מעצימות וחווייתיות, בדיוק כמו שתכננו. מייד אחרי האזעקות הראשונות של 6:29, החליטו כל החמישה לצאת משטח המסיבה ולעזוב כמה שיותר מהר את האזור.
סיון בורוביק, אחות של עדן דוד משה: "הם ניסו להימלט, הם היו כבר בכביש, הם היו ב-232, הם נסעו לכיוון בארי ואז היה מחסום משטרתי שהחזיר אותם בחזרה לרעים וממש שם הייתה היתקלות עם המחבלים".
אוהד אלמוג, חבר של החמישה: "אני דיברתי עם בן באותו בוקר, ואז ההודעה האחרונה זה 'שעה אני בבית', זה מה שהוא אמר".
ורד תאר, אמא של דור תאר: "הוא בערב ארגן את התיק שלו ונפרדנו אפילו לא... לא בחיבוק ונשיקה כי אוקיי הוא יוצא, מחר אני אראה אותו כבר בסביבות צהריים לא... לא חשבתי שזו תהיה הפרידה האחרונה, שיותר אני לא אראה אותו. מתגעגעת אליו המון, חושבת עליו המון. הוא חסר לי בבית כי 27 שנים גרנו ביחד,הוא מאוד היה נוכח בבית. כתבתי לו ב-8:11, 'מה איתך, מה קורה?', הם כבר כנראה לא היו בחיים בדקה הזאת. בדיוק כנראה הם...נרצחו".
סיון בורוביק, אחות של עדן דוד משה: "לצערנו הפכנו להיות חוקרים וחוקרות ואנחנו יודעים בדיוק מה היה, דקה אחרי דקה. ממש".
הבירורים והחקירות בימים והשבועות שלאחר הטבח, העלו שהשעה 8:08 הייתה השעה שבה נפתחה על החבורה מכת האש של מחבלי הנוח'בה. תמר, דור, בן ועדן, נרצחו כולם בתוך או בסמוך לרכבים.
יאירה גוטמן, אמא של תמר: "אני עוד לא מכילה את האירוע, אני לא מכילה את האובדן לא של הבת שלי ולא של הילדים. הילדים היו מגיעים לפה לעיתים מאוד קרובות לשבת פה חצי לילה, אני מכירה את כולם כמו הילדים שלי, ותכף הם ידפקו בדלת והם יתיישבו שוב".
יפתח היה היחיד מתוך חמשת החברים שהצליח באותו רגע להימלט. הוא רץ חזרה לאזור המסיבה והתחבא יחד עם 14 מבלים אחרים בתוך אחת המכולות במקום, מכולה שכמה שעות לאחר מכן, הפכה גם היא למלכודת מוות. יפתח הגן בגופו על שתי מבלות אחרות שהסתתרו ממש יחד איתו. הוא ספג את רוב כדורי המחבלים, וכך בעצם הציל את שתי הצעירות שעד לרגע שבו קפצו יחד אל תוך המכולה, הוא אפילו לא הכיר.
מורן כהן אבישר, אחות של בן בנימין כהן: "הייתה תקווה שהם מתחבאים, שהם באיזה פרדס, שהם בורחים, שהם אולי מפחדים לצאת. והייתה לנו איזו תקווה שהם שומרים אחד על השני, שהם... ביחד".
סיון בורוביק, אחות של עדן דוד משה: "כבר ב-7 באוקטובר, פתחנו קבוצה אופטימית: 'מחזירים את הילדים שלנו הביתה', כשעוד כולם היו נעדרים. וכל המשפחות בקבוצה".
למרות החששות הברורים קיוו כל בני המשפחות לנס, עד שהגיעה בשורת האיוב הראשונה יומיים לאחר מכן, הבשורה על איתור גופתו של עדן.
Jack GUEZ / AFP
חניון רעים לאחר טבח שבעה באוקטובר, 7.10.23
בר בנארי, חבר של החמישה: "יש את הלוויה ואז יושבים את השבעה ימים של ההוא שלפני שבוע ואתה במין... היה לופ של חודש בערך שהיינו בשבעה, לוויה, שבעה, לוויה, שבעה, לוויה".
יאירה גוטמן אמא של תמר: "אנחנו עוד דיברנו עם תמר עד 7:30 ושמענו את הבנים האחרים, הם היו מלאי שמחת חיים וידעו שיש מחבלים על הכביש אז עוד פעם בתפיסת העולם של ישראלים, מחבלים זה שלושה-ארבעה מחבלים, תכף הצבא יגיע, ישחרר והם יצאו. הם לא הבינו את גודל האירוע, אנחנו לא הבנו את האירוע ובסוף הילדה שלי הייתה מאושרת ושמחה עד רבע שעה לפני ואני שמחה בשבילה, אני מאוד עצובה בשבילי".
בני המשפחה של תמר גוטמן נאחזו בכל שביב של תקווה שגורלה יהיה אחר, שאיך שהוא ניצלה או שלמרבה האבסורד נחטפה. אבל אחרי כמעט חודש הגיע האישור הסופי, גם תמר מצאה את מותה באותו בוקר ארור.
נטלי עמר, אחות של עדן דוד משה: "ילדים שהולכים לחגוג את החיים, הם הלכו לרקוד, הם הלכו ליהנות. והכעס הוא כעס עצום, כי כל מי שהיה אמור להגן עליהם, המדינה, הצבא, השב"כ, פשוט לא היו שם. והם הפקירו אותם לגורל שלהם והם לא היו צריכים לשכב כאן בקברים".
האירועים הטרגיים כל כך יצרו משפחת שכול מורחבת אך מלוכדת, משפחה חדשה אחת של כל חמש המשפחות. ממש כמו החברים, גם הן מתמודדות יחד, מתאבלות יחד, כועסות יחד ומנציחות יחד את יקיריהן.
מורן כהן אבישר, אחות של בן בנימין כהן: "זה לא להיות לבד בתוך הסיפור הזה, זה לשתף, זה לדבר, זה לחלוק. כי זו אבדה שאי אפשר להתמודד, זה כל בוקר לקום לתוך המציאות הבלתי נתפסת הזאת לכל אחד מאיתנו, אבל עצם זה שיש לנו אחד את השני, זה משהו שנותן המון.
יאירה גוטמן אמא של תמר: "אם יש חיים אחרי, הילדים שלנו בעננים. כי מתנה יותר גדולה מזה שקיבלנו משפחה נוספת יקרה, מקסימה, וחשובה, לא יכולנו מהאסון הזה לקבל. האסון הזה גמר לנו הרבה דברים מהחיים הקודמים וזרע זרעים נפלאים לחיים הבאים".
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.