"ריצה בדשא, בריכה וימים יפים": ילדי נירים מציירים את הבית
7 באוקטובר הכה את יישובי העוטף בתדהמה, אבל ועקירה בכוח מביתם • הפגיעים במיוחד הם הילדים, שעדיין מתגעגעים לילדותם הקומה בקיבוץ • קיבוץ נירים יצא ביוזמה מרגשת: הפיכת הציורים של הקטנים לגלויות שנה טובה
ציורה של נתנאלה מקיבוץ נירים צילום: ילדי קיבוץ נירים מציירים את הבית בצבעים
אחרי האסון הכבד שפקד את קהילת קיבוץ נירים בשביעי באוקטובר ועקירתם מביתם, ילדי וילדות נירים חולמים על הבית שעזבו בסדרת ציורים מרגשת שהפכה לגלויות שנה טובה.
מומלצים
השבת השחורה פגעה קשות בקהילת קיבוץ נירים. חמישה מתוכם נרצחו וחמישה נחטפו. בטרם הבינו מה קורה סביבם ומה חומרת האסון שפקד אותם – פונו כלל התושבים לעיר באר שבע, שם הם מתגוררים כעת, אבל בכל הזמן שעבר מאז ועד היום, הם חושבים על תקומה, על חזרה לשגרה, על הבית שעזבו ומשתוקקים לחזור אליו.
במהלך השנה החולפת, נאלץ הדור הצעיר של הקיבוץ לעכל וללמוד את המציאות החדשה שנכפתה עליהם, תוך התמודדויות מורכבות עם השינויים, המרחק, האובדן והחוסר שהביאה איתה מלחמת 'חרבות ברזל', אשר עדיין נמשכת גם בזמן כתיבת שורות אלה שברקע ממשיכים לחלום ולפעול לחזרה הביתה לנירים.
יוזמה של חברי נירים הביאה את ילדי שכבות א'-ו' של הקיבוץ לצייר את הבית, את הסמלים והזיכרונות שמהווים עבורם עוגן הרחק מהבית הזמני בבאר שבע. הגלויות יחולקו לקהילה לכבוד ראש השנה, וכן ימכרו במחיר סמלי עבור תרומה לקיבוץ גם הרבה מעבר לחגים – למי שיבחר לתת יד ולקחת חלק.
בציורים האלה אפשר לראות זיכרונות מאושרים על תקופה שהיתה ועוד תחזור, ולא את ההרס והחורבן שהותירו אחריהם אירועי השבעה באוקטובר. ביצירתם, סיפקו הילדים מבט של חוסן ותקוה, סמל להמשכיות וחלומות חדשים שיבנו מחדש את החיים בנירים וכעת מבקשים להנכיח את התקווה לכל עם ישראל דרך גלויות ראש השנה שיוכלו לשלוח איש לרעהו ומסמלת את רוח ההתחדשות והתקומה.
הדס קרלינסקי גרימברג, (מנהלת החינוך החברתי בנירים): "זה היה מרחב מדהים להרגיש בבית, החיוך וההנאה שהייתה לילדים כשהם ציירו - היו זיכרון של ריצה בדשא, בבריכה ופשוט ימים יפים בנירים".
חן ברגיל, (מדריכת מרכזון סנונית (א-ג): "הרגשתי שפרויקט הגלויות של ציורי הילדים את המקומות האהובים בקיבוץ מחזק את הקשר שלנו לנירים ומזכיר לנו את כל הדברים הטובים שחווינו שם. זו דרך נפלאה לשמר את הזיכרונות היפים ולהעביר אותם הלאה, תוך כדי עיבוד החוויות הרעות והטובות שעברנו מאז השבת השחורה".
איתמר רהב, (10.5 כיתה ה'): "ציירתי את הכלבו של נירים כי אני מתגעגע לקנות בו דברים, להתחבא עם החברים בין המעברים ולרכוב עם אופניים עד לשם".
אביגיל הס, (8.5 כיתה ג'): "אני מתגעגעת לנדנדת סנאי ולקיר טיפוס שבג'ימבורי של הקיבוץ, בגלל זה ציירתי אותם, ובעיקר אני מתגעגעת לילדים הקטנים שהיו באים לשחק שם כל הזמן".
אריאל ליברמן, (9, כיתה ד'): "ציירתי את הבריכה כי שם הייתי נפגש עם החברים, היינו שוחים יחד, קופצים, צוללים ואני ממש מתגעגע לזה".
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.