שורדת השבי זעקה: "נעה בין בכי על אבא שלי ואחותי, לבין המאבק עליכן שעוד שם"
אגם גולדשטיין אלמוג, שוחררה באחת הפעימות אחרי 51 ימים, זעקה את קולן של חברותיה שעוד שם בנאום בכיכר החטופים • "מאז שהשתחררתי, אני נעה בין בכי על הקברים של אבא שלי ושל אחותי, לבין המאבק עליכן שעוד שם"
אגם גולדשטיין בכיכר החטופים, תל אביב, ארכיון צילום: מטה משפחות החטופים
אגם גולדשטיין אלמוג ששוחררה משבי חמאס באחת הפעימות אחרי 51 ימים, נשאה דברים הערב (שני) בהקרנה מיוחדת של הסרט "זעקות ואז שתיקה" בכיכר החטופים בתל אביב. היא השמיעה את קולן של חברותיה שעדיין בשבי חמאס, כבר 283 ימים: "הסתכלנו בעיניים אחת של השנייה וביקשתן ממני: 'תספרי הכול רק שהוא לא ייגע בנו שוב'. אני לא מסוגלת שתתפספס עסקה".
מומלצים
שורדת השבי אגם גולדשטיין אלמוג, הערב בכיכר החטופים 🎥: פאולינה פטימר/מטה משפחות החטופים
אגם, שעדותה מופיעה בסרט, הוחזקה בשבי עם חטופות נוספות שנמצאות בשבי חמאס כבר 283 ימים. היא שוחררה בעסקה הקודמת יחד עם אמה ושני אחיה הקטנים.
גולדשטיין המשיכה ותיארה: "מאז שהשתחררתי, אני נעה בין בכי על הקברים של אבא שלי ושל אחותי, לבין השמחה וההתרגשות העצומה על זה שאני בחיים, לבין המאבק עליכן והתמונה שלכן ברגע בו עזבנו אתכן. כבר כל כך קשה לי למצוא מילים, כל כך קשה לי לעמוד פה מול המשפחות, שחלקן משפחות של חטופים שפגשתי בשבי. כל כך קשה לחכות בתוך עולם של עליות ומורדות כל כמה שניות בודדות, אבל כל כך קשה לא לדבר. קשה לי לא לצעוק".
"לאובדן יש דרכי התמודדות. שלבים של הבנה, עצב, כעס לפעמים. אבל לזה שהסתכלנו בעיניים אחת של השנייה ואני הבטחתי לכן, הבטחתי לכן שאעשה הכול, שעוד רגע אתן משתחררות, לזה אין דרכי התמודדות. לא כתוב מה עושים אחרי הבטחות בין שבויים, לא התמודדתי מעולם עם שברון לב כזה. לא מסוגלת יותר בין האבל והאובדן לנוע גם בתחושה של פספוס והפקרה. לא מסוגלת שתתפספס העסקה".
"הסרט הזה הוא על אותן הנשים שאנחנו כל כך קרובים להציל, כל כך קרובים למנוע מהן פגיעה, או עוד פגיעה. הסרט הוא קשה אבל נוכל לעשות עוד סרט, עוד סרט בו המציאות היא שכל הנשים ששם חוזרות אלינו. פגועות וכואבות, אך אמיצות ונחושות להחלים ולהילחם. סרט בו כל החטופים חוזרים. זה יהיה סרט על מדינה שמתרוממת מהמכה הכי קשה שספגה. הסרט הזה הוא תזכורת שהם מחכים לנו כל כך, שיש את מי להציל", אמרה גולדשטיין אלמוג.
גם שירה אלבג, אמה של התצפיתנית לירי אלבג שעדיין מוחזקת בשבי, נשאה גם היא דברים בפתיחת הקרנת הסרט: "הילדה הקטנה שלי עדיין יושבת שם לבד בחושך במנהרות, עדיין זועקת לעזרה. "כולנו חושבים כל הזמן על הנורא מכל ואני חושבת על הדברים הקטנים האם כשאת ישנה הוא מביט בך?
האם כשאת מתקלחת הדלת סגורה? האם הוא מלטף אותך? והאם והאם והאם. כל כך הרבה מחשבות שלא נותנות לי מנוחה. כל כך הרבה מחשבות שהן המציאות שלך. ואני מבקשת סליחה, שעדיין לא הצלחנו".
היא פנתה לממשלה: "עכשיו זה אתם, בידיים שלכם מקבלי ההחלטות. שימו בצד כל שיקול פוליטי, שימו בצד כל מחלוקת אישית. תהיו אמיצים כמו לירי ושאר החטופים. זה בידיים שלכם להחזיר ללירי ולכל החטופים את התקווה והאמונה שאבדו בשבעה באוקטובר".
מתוך דבריה של איילת לוי שחר, אמה של התצפיתנית נעמה לוי: "מזה למעלה מ-9 חודשים, מאז אותו בוקר שחור לאחר שכתבת כמה מילים מהמיגונית ואז אבד איתך הקשר נעמונת שלי, באותו בוקר נחשפנו יחד עם העולם כולו לסרטון בו רואים אותך נחטפת לעזה, נגררת בשערך על ידי מחבלים מתא המטען של ג'יפ, אזוקה, מדממת ויחפה, ומוטלת בברוטליות ובאיומי אקדח למושב האחורי. האלימות כלפייך ברגעים האלו זועקת בזעקה מפלחת ודוממת שעדיין מהדהדת ומאז לא עוזבת אותנו לרגע".
"אנו יודעים מעדויות של השבות, שימים רבים, שבועות, היית לבד עם חוטפייך שהעבירו אותך ממקום למקום בין אזורי לחימה, כל כך הרבה פעמים. אנו יודעים שנפצעת, אך את ממשיכה לעמוד על רגלייך בנחישות ולשאת את התופת הזו. מה עוד עובר עלייך עכשיו, מאז ששבו הנשים והילדים ואת עוד שם, במנהרות, כל הימים השבועות והחודשים האלו, אנחנו לא יודעים. קשה לחשוב, לא רוצים לדמיין, לא רוצים להעלות על הדעת. והלב נקרע, יוצא אליך. והזמן עובר, הימים חולפים, והדקות מטפטפות כאב על הכאב. והגעגוע אליך אינסופי. אלו הדקות, זהו הזמן שבו אפשר וחייבים להציל אותך", אמרה עוד.
"אני רוצה להזכיר לכולם הערב, שהאימה הזו ממשיכה להתקיים. הרגעים שראינו בסרטונים לא הסתיימו. פיגוע הטרור ממשיך, הרגעים ממשיכים, כבר 283 ימים. אימה צרופה שמתגברת מיום ליום. וממך ראש הממשלה, אני מבקשת, אל תיסע לקונגרס בלי נעמה שלי. קודם תחזיר אותה ואת כולם ואז נבוא איתה ביחד", סיכמה.
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.