דלג לתוכן
מבזקים

ארבל יהוד: "אפשר היה להחזיר כבר מזמן את אריאל ודוד"

המשפחות של שורדי השבי קיימו הצהרה מבילינסון • עידית אהל: "שנתיים של תפילות ותקוות הפכו למציאות" • אבא של בר קופרשטיין: "הוא החזיר לנו את החיוך" • משפחתו של איתן מור: "הוא מתחזק מיום ליום"

פורסם: עודכן:
ארבל יהוד: "אפשר היה להחזיר כבר מזמן את אריאל ודוד"

משפחתו של שורד השבי אלון אהל מסרה הערב (רביעי) הצהרה לתקשורת מבית החולים בילינסון, אליו פונה לאחר שחרורו משבי חמאס. אמו עידית אהל סיפרה: "אלון שלנו ביקש להעביר מסר - בשבי הוא ראה איך עם ישראל נלחם עבורו, איך אנשים זרים נלחמים עבורו, וזה נתן לו כוח לשרוד". היא הוסיפה כי "השבוע שנתיים של תפילות ותקוות הפכו סוף סוף למציאות. זכינו לחבק שוב את אלוני שלנו. זמן קצר אחרי המפגש הראשוני איתו אלון התיישב בחדר שלו וניגן על הפסנתר בבית החולים בילינסון".

מומלצים

עודי הוסיפה אידית: "תודה לעם שלנו שעמד כל שבוע בכיכרות ובצמתים. לכל מי שגרם לנו להרגיש בכל תא בגופנו - אתם לא לבד אנחנו איתכם. הייתם האור בקצה המנהרה. השעה כעת להתעלות מעל המריבות היומיות שהובילו אותנו לתהום. מעל לרגשות הנקם. עלינו לוודא שהבית שנבנה פה יהיה כזה שידע להכיל שונות, לנשום תקווה ולהפיץ תקווה. כי התקווה, הסולידריות והערבות ההדדית הם המשאב הכי חשוב ויקר שלנו. על כולנו מוטלת האחריות לשמור עליהם מכל משמר".

על מצבו הרפואי הוסיפה אידית אהל: "כפי שידענו אלון שרד כשהוא פצוע בעין ימין ועם פגיעת ראש מרסיסים. בשבי נתפר בצורה רשלנית וסובל בכאבים בראשו. עובר כעת בדיקות מקיפות בהמשך יידרש לניתוח בעין ימין. שואבים אופטימיות מהרופאים שמאמינים שאפשר יהיה לשפר את הראייה בעין הפגועה".

"העסקה לשחרור החטופים הצילה את חייו של אלון ואת חיי כל החטופים ולעד נודה לכל מי שגרם לה לצאת לפועל. מעל כולם תודה לחיילי צה"ל, לשוטרים ואנשי כוחות הביטחון ובני משפחותיהם. עובדי מנהלת החטופים. תודה לממשלת ישראל, לראש הממשלה בנימין נתניהו ולנשיא ורעייתו. תודה לצוות המו״מ, לגל הירש וכמובן לאלמ ניצן אלון. אין מילים שיתארו את האיש הנדיר הזה. תודה לנשיא טראמפ ואנשי צוותו. ומעל כולם לקנצלר גרמניה, לנשיא סרביה. תודה למשפחה שלנו למעגל עצום של חברים. להמוני שותפים לדרך".

מאוחר יותר, צביקה מור, אביו של שורד השבי איתן מור, אמר בהצהרה בבית החולים בילינסון כי "אינני יודע במה זכינו שרצתה השגחה עליונה לשמור את נפשו של איתן ולהגן עליו בתופת. השגחה עליונה שהגנה עליו בהזדמנויות רבות של סכנת חיים ממשית במשך שנתיים". לדבריו, "אנחנו זוכים לנס הגדול הזה, לחבק את איתן בריא ושלם. הוא מתחזק מיום ליום ואנחנו בטוחים שישלים את החזקה לעצמו, לכוחותיו, למשפחה ולעם ישראל".

בועז מירן, אחיו של עמרי: "תודה על תנאי לדרג המדיני, הממשלה וראש הממשלה. הצלחתם להביא הסכם שעל הנייר נראה מעולה. הביצוע פחות. חובת ההוכחה לביצוע כל ההסכם עדיין עליכם. אתם צריכים לקיים את החלק שלכם בחוזה עם העם שנכתב בדם הפצועים והנופלים. הדבקות בהשלמת ההסכם תבטיח לישראל שקט לשנים בגבולותיה. הכדור אצלך רוהמ. עמוד בכל יעדי המלחמה שהצבת".

בהמשך דיברה אמם של שורדי השבי דוד ואריאל קוניו, סילביה קוניו וזעקה באושר: "עם ישראל היקר, הילדים שלי בבית". לאחר מכן תיארה כיצד בבקר אחד, לפני שנתיים, נעלמה לי חצי משפחה. "שני ילדים שלי, שתי כלות שלי, ושתי נכדות נעלמו מעל פני האדמה. העולם קרס עליי ועל משפחתי ברגע אחד. במשך שנתיים לא נשמתי. שנתיים שהרגשתי שאין לי אוויר. היום, אני עומדת כאן מולכם ורוצה לצרוח מאושר: דוד ואריאל שלי כאן".

"המשפחה שלי שוב שלמה, חזרתי לנשום. הם יפים, הם מדהימים, הם מחייכים, ואני לא מפסיקה לבכות מאושר. אני יודעת שיקח זמן עד שהם יחזרו לעצמם. אבל אני סומכת על הילדים המדהימים שלי. אני רוצה להודות לכל מי שפעל להחזיר אותם. אני רוצה לשלוח חיבוק ענק למשפחות השכולות, אתם בליבי לתמיד, הילדים שלכם גיבורים. דבר אחרון: המאבק עוד לא נגמר, ישנם עוד חטופים חללים שעוד לא חזרו להיקבר בארץ ישראל -המאבק ימשיך עד שאחרון החטופים החללים יזכה לקבורה ראויה ולמשפחותיהם יהיה קבר להגיע אליו. נמשיך יחד, עד החטוף האחרון".

אשתו של שורד השבי דוד קוניו, שורדת  השבי שרון אלוני קוניו: "אני רוצה להתחיל ממשפט שחיכיתי שנתיים להגיד אותו: אמה ויולי, אבא בבית"

אלוני-קוניו סיפרה: "זה הערב השלישי ברציפות שדוד שלי, אהבת חיי, זוכה לחבק את אמה ויולי לפני השינה. הם אפילו נרדמים ביחד. אני מביטה מהצד וחיוך ענק ענק לא יורד לי מהפנים. אמה ויולי, הילדות הגיבורות שלי, קיבלו את אבא בחזרה. יותר הן לא צריכות לשאול אותי האם אבא בטוח יחזור, האם אבא עדיין חי. הוא פה, הוא חי, והוא אבא מדהים שהן זכו בו בחזרה".

"אין מאושרת ממני שקיבלתי את אהבת חיי. זה הולך להיות מסע שיקום ארוך שלנו כמשפחה. מאז שחזרנו בעצמנו מהשבי, לא התחלנו את תהליך השיקום, חיכינו לדוד. הרגשנו שלא נוכל להשתקם בלעדיו. ועכשיו הוא כאן, ועכשיו אפשר להתחיל לרפא את הכאב יחד. את הכאב על החברים היקרים שאיבדנו, על השכנים שנעלמו ברגע אחד מעל פני האדמה, את הטראומה של החטיפה, את הסיוט של השבי, בזה נתרכז מעכשיו והלאה".

עוד אמרה: "אני סומכת על דוד שלי, אנחנו נחזור להיות משפחה שמחה ובריאה, משפחה רגילה ומאושרת. לסיום, אני רוצה לפנות מכאן למשפחות ששילמו במלחמה הזאת את המחיר היקר מכל. הילדים שלכם, הם הגיבורים שלנו לנצח. הילדים שלכם יהיו בליבי ובלב כל עם ישראל, לעולמי עד. הם הגיבורים שבזכותכם מדינת ישראל תשוב לאיתנה". גם היא הבהירה כי המאבק לא נגמר היות וישנם עדיין חטופים חללים שנמצאים בעזה. "אני מבטיחה כאן מעל במה זו - אנחנו לא נעצור, עד שהחטוף האחרון יחזור אלינו".

לאחר מכן שורדת השבי ארבל יהוד - זוגתו של שורד השבי אריאל קוניו עלתה לבמה: "אחרי 738 ימים אינסופיים, אריאל שלי ודוד אחיו בבית. אני נרגשת ומוצפת מאוד. אריאל ודוד כאן. הם שרדו תופת והחזיקו מעמד בזכות התקווה לחזור שוב לחיקנו, לחזור הביתה. ניתן היה להחזיר אותם מזמן. ההסדר שהביא לשחרורם בחיים, יכול היה להציל עוד נפשות רבות. בזמן שאנחנו כאן זוכים לחבק את אהובינו, ישנן עשרות משפחות שלא יזכו לרגע הזה".

"ירדן, דנה, עופרי וכל המשפחה לעולם כבר לא יזכו לחיבוק האוהב של שירי, אריאל וכפיר, ולצחוקם המתגלגל בשבילים ובמדשאות. אלעד השכן שלי, עודד ליפשיץ וחיים פרי, אוהד יהלומי, מצגר, קופר, מונדר ואיציק אלגרט. כרמל, אלכס, אורי, הירש, עדן, אלמוג ויגב. ועוד רבים שנחטפו בחיים והושבו אל משפחתם מאוחר מידי. ניתן היה להחזיר אותם חיים", אמרה. 

לאחר מכן הבהירה: "הסיוט המתמשך הזה יסתיים רק כשכולם יושבו אל משפחותיהם לקבורה ראויה. נמשיך במאבק עד שאחרון בני הערובה יהיו איתנו. בבית. לא נוותר על אף אחד מהם.מכאן אני מבקשת, שוב, להביע צער עמוק וכאב על אלפי האהובות והאהובים ששילמו בחייהם במהלכה של הארוכה שבמלחמות ישראל. משפחת השכול, אליה צורפתי, הולכת וגדלה מידי יום"

בהמשך הזכירה חלק מנופלי הטבח: "הקהילה שלי, המועצה האזורית אשכול, וקהילת ניר עוז, איבדו כל כך הרבה מחבריה. 1 מכל ארבעה בניר עוז נרצח או נחטף. משפחת סימן טוב, ג'וני תמרי ושלושת ילדיהם: ארבל ושחר, תאומות בנות חמש וחצי, ועומר בן השנתיים, הפכו סמל להפקרה של אותו יום נורא ולמחירה הכבד. עבורי הם היו חברים אהובים. ג'וני ודולב היו חברים טובים מרגע לידתם ועד יום מותם. עמית וקורן, האחיות של ג'וני, ששרדו את הטבח, יהיו חלק מחיי לעולמים"

"דולב, אחי האהוב, יפה התואר והנפש, יצא ב-7 באוקטובר מביתו בניר-עוז, כשהוא מותיר בממ"ד את אשתו סיגל, בחודש התשיעי להריונה, ואת שלושת ילדיהם. דולב נלחם כנגד כל הסיכויים מול עשרות מחבלים, ונהרג עם חבריו לכיתת הכוננות - אביב, תמיר ורביד. עכשיו, כשאריאל שלי כאן, נוכל יחד עם משפחותינו, להתחיל לעבד את השכול הפרטי שלנו".

קובי כלפון - אביו של שורד השבי שגב כלפון פתח בברכה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה - שגב שוב בידיים שלי, בחיבוק של המשפחה שלנו. לזה התפללנו, נלחמנו, צעקנו, שנתיים שלמות. אני מאמין באמונה שלמה בכוחו של הקב"ה, שהחזיק אותנו בחודשים הקשים הללו והביא אותנו לרגע המרגש הזה".

לאחר מכן הביע את תודתו העמוקה לחיילי צה"ל ולכוחות הביטחון שנלחמו למען השבת בנו הביתה, ולפצועי ונכי צה"ל ואיחל להם החלמה מהירה. כמו כן, השתתף בצער המשפחות השכולות, "הכאב והאובדן שלכם לנצח בליבנו, אני מודה לכם, אוהב אתכם ומבקש סליחה מעומק ליבי", אמר.

בהמשך דבריו סיפר: "אנחנו שמחים ששגב עכשיו בבית, מוגן ובטוח אבל חשוב לומר השנתיים שלו בשבי היו קשים, מלאי מצבי קיצון של הרעבה, התעללות נפשית ופיזית ולוחמה פסיכולוגית . עכשיו מתחיל מסע נוסף, מסע השיקום שלו, מסע מורכב ולא פשוט שאנחנו נלווה אותו יד ביד. חשוב לזכור בשביל עם ישראל זה עוד לא נגמר, בשביל משפחות החטופים - המשפחה הגדולה שלנו, זה לא נגמר".

"תמונת הניצחון היחידה שלנו תהיה רק כאשר נשיב את כל החטופים החללים לקבורה ראויה בארץ הקודש.

המאבק שלנו לא נגמר, עד שיחזרו כולם. מסר אחרון לעם ישראל: די לפילוג, די לשיסוי, כוחנו באחדותנו", סיכם. 

רוחמה בוחבוט - אמו של שורד השבי אלקנה בוחבוט בפתח דבריה: "בשבח והודיה לבורא עולם אלקנה שלנו בבית. שנתיים של סיוט שאי אפשר לתאר במילים הסתיימו להם, ועכשיו, מתחיל פרק חדש של שיקום והבראה. כמו שאי אפשר להסביר אפילו לא יום אחד מהשנתיים האלה שעברנו, אי אפשר להסביר את התחושות שיש לנו עכשיו עם שובו הביתה. תחושות של לידה מחדש ושל גאולה פרטית וכללית כאחד".

"תודה לבורא עולם שזכיתי לקבל את אלקנה שלי פעמיים. תודה על הרגע הזה בתזמון המושלם הזה - יום הושענא רבא ויום ההולדת העברי שלי. מהיום אני ואלקנה נחגוג יום הולדת ביחד. אחתום בכך שהמשימה טרם הושלמה הלב שלנו עדיין נמצא בעזה ואסור לנוח עד שהחטוף האחרון יחזור. עם ישראל דורש וצריך את כל החללים בבית, וכמה שיותר מהר".

ג׳ולי קופרשטיין, אמו של שורד השבי בר קופרשטיין פתחה גם היא בברכת הודיה: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. כמה חלמתי על הרגע הזה, לעמוד כאן ולומר תודה. אבא, תודה על הנס הגדול שעשית לנו ברגע הכי מיוחד שיכול להיות. לזכות לראות את בר שלי יחד עם 19 החברים שלו זה הנס הכי גדול שיש. ברגע הגדול הזה אנחנו זוכרים את המשפחה המורחבת שלנו. מחבקים את המשפחות שקיבלו את ילדיהם לקבורה, וכמובן ממשיכים להתפלל ולעשות הכל עד שכל החטופים יחזרו לישראל".

"לאורך כל המסע הבלתי אפשרי הזה ידעתי והרגשתי שבר וגם אנחנו כל הזמן בידיים של בורא עולם. זה נתן לנו כוח ברגעים קשים מנשוא. התרגשתי כל כך לשמוע שגם בר חיזק את עצמו ברגעים קשים בדיוק עם אותו משפט ושאב ממנו כוח. אבא, תודה. על הנס והחסד הגדול הזה. תודה על הזכות לראות את בר בעיניים. ראיתי והרגשתי כל כך הרבה אהבה בשנתיים האחרונות, הלוואי ונזכה להתחבר אחד לשני גם מתוך שמחה".

טל קופרשטיין, אביו של שורד השבי בר קופרשטיין עלה אחרון לנאום: "אתמול בר שוחרר מהשבי והחזיר לנו את החיוך. בר, בני הבכור, הוא גיבור אמיתי. הוא הציל חיים בנובה, ודאג לאחרים עד שנחטף. אני גאה בו מאוד.  אחרי שבר נחטף החלטתי שאני עושה הכול כדי לחזור לדבר ולעמוד כשיחזור - ואתמול החלום הזה התגשם. תודה גדולה לחיילי צה"ל, למשרתי הקבע והמילואים, ולאלה ששילמו בחייהם. אנו מבקשים כעת, עם שובו של בר, לאפשר לו מרחב נשימה. ומצפים לשובם של כל החטופים החללים", אמר אביו של שורד השבי.

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.