דלג לתוכן
מבזקים

בבארי וניר עוז מתאבלים על המתים - וקראו להחזרת החטופים

בקיבוצי העוטף התקיימו טקסים, צעידות, עצרות ושיירות רכבים - לזכר אותו יום נורא • "גן העדן הפסטורלי שלנו הפך בין רגע לגהנום"

פורסם: עודכן:
בין הריסות שכונות הכרם והזיתים בקיבוץ בארי: "קיבוץ בארי ישוקם רק כשיחזרו כולם"

בין הריסות שכונות הכרם והזיתים בקיבוץ בארי: "קיבוץ בארי ישוקם רק כשיחזרו כולם" צילום: שלט רחפן: אלדד אלוני

קהילות יישובי העוטף מקיימות היום (שני) עצרות וטקסים לזכר 7 באוקטובר - היום בו חרבו קהילותיהם כמעט כליל. 

מומלצים

כך, בקיבוץ בארי, בו נרצחו 102 חברי וחברות קיבוץ בארי ו-30 מהם נחטפו לעזה, התקיימה צעדה של מאות מחברי בארי ובני משפחותיהם ברחבי הקיבוץ. לאחר הצעדה התקיימה עצרת "בקריאה נואשת להחזרת החברים מהשבי", כך נמסר מהקיבוץ. כמו כן, תושבי הקיבוץ הרימו שלט רחפן שעליו נכתב: "קיבוץ בארי ישוקם רק כשיחזרו כולם". 

רעיה רותם שחזרה מהשבי אחרי 54 בעצרת להחזרת החטופים של קיבוץ בארי צילום: דוברות קיבוץ בארי

עוד נמסר מדוברות הקיבוץ: "עשרה מחברי הקיבוץ שנחטפו עדיין שם, נמקים במנהרות, ואין דבר חשוב יותר מהחזרה שלהם הביתה. עשרה אנשים - הורים, אחים, חברים, אהובים, שכבר שנה לא ראו אור שמש, לא זכו לחבק את אהוביהם ולהתאבל יחד על מתיהם, חלקם לא זכו עדיין להקבר באדמתם, בביתם שאהבו". 

יובל הרן, ברקע ביתה ההרוס של תמי סוכמן ז צילום: דוברות קיבוץ בארי

יובל הרן, ששבעה מבני משפחתו נחטפו ואשר גיסו, טל שהם, עדיין מוחזק בשבי החמאס, אמר: "במשך 50 יום אני ואחותי שקד לא ידענו אם עוד יש לנו משפחה. ואז קרה הנס של העסקה הראשונה: שוחררו אמא שלי ועדי, ביחד עם הילדים. אבל מאז העסקה ההיא עברו יותר משלוש מאות ועשרה ימים ארוכים. יותר משנה שגיסי טל עדיין חטוף בעזה, ואיתו עוד מאה חטופים. שנה שלמה של גיהנום, של חוסר וודאות. 

אני עומד פה ליד המקום שבו איבדתי את אבא ואני בוחר לזכור איך הוא חי את חייו, לא איך הוא סיים אותם. את ההשראה ממנו אני נוצר בליבי ואני לוקח כוחות מדרכו שמלווה אותנו גם עכשיו - קודם כל להתמקד בחיים, להתמקד במה שאנחנו יכולים לשנות, להציל את טל ואת כל החטופים ולהביא אותם הביתה. לראות את טל מחבק את ילדיו ומשפחתו... אנחנו פה היום כל כך קרובים אליהם כדי להראות להם ולכל העולם שאנו לא שוכחים אותם, לשלוח להם כוחות, ולהגיד להם בקול גדול - אתם לא לבד."

אלה בן עמי, שהוריה רז ואוהד בן עמי נחטפו, אמה שוחררה במסגרת העסקה להחזרת החטופים ואביה עדיין בשבי, זעקה: "אני פותחת את העיניים ורק רואה אותנו עומדים בין שכונת הזיתים לשכונת הכרם, קרוב קרוב למקום בו נפרצה הגדר. בשכונות בהן מחבלים התבצרו על הגגות. בשבילים שהתמלאו דם, רוע, הרס וזדון. כבר שנה שהשכונות שוממות וספוגות בדם יקירנו. הבתים שרופים וזועקים את זעקתם. אני רואה את המבט של אבא שלי ברגע שחטפו אותו, את המבט החזק, החודר, המבט שמבטיח שהוא ישרוד". 

זאת ועוד, בניר עוז בחרו לציין את יום הטבח עם שיירת רכבים. השיירה, בליווי עשרות אופנוענים של הפרויקט 'רוכבים למען השבת החטופים', עשרות רכבים ואוטובוס, החלה את נסיעתה מכרמי גת לקיבוץ כשהיא מצויידת בדגלים ובתמונות החטופים, בקריאה להשבתם. 

טקס לציון שנה לטבח השביעי באוקטובר בקיבוץ ניר עוז, היום צילום: אוהד שחר, דוברות קיבוץ ניר עוז

מדבריה של רננה גומא יעקב, אמם של אור ועגיל יעקב שנחטפו לעזה ושוחררו בעסקה: "בבוקר השבעה באוקטובר התעורר גן העדן שלנו בקיבוץ ניר עוז לקול האזעקות. תוך דקות הפך הקיבוץ השקט והפסטורלי לגיהנום. מחבלים פשטו על הבתים, ירו ורצחו, וגררו את יקירינו לשבי. נשות הקיבוץ והילדים, לבושים עדיין בפיג’מות, נלקחו בכוח מעבר לגבול. חלקם הצליחו להימלט, אחרים נפצעו או נרצחו. עד שהכוחות הגיעו, היה כבר מאוחר מדי. קולות האימהות זעקו ‘איפה הצבא?’, אבל ההגנה לא באה בזמן. השואה האישית שלנו התרחשה בגן העדן שהפך בין רגע לגיהנום". 

טקס לציון שנה לטבח השביעי באוקטובר בקיבוץ ניר עוז, היום צילום: אוהד שחר

יובל בזר, תושב הקיבוץ, הוסיף: "ניר עוז, המקום שבו גדלתי ושאותו אני אוהב, הפך באחת לזירת הטבח המחריד ביותר בתולדות המדינה. ארגון הטרור לקח מאיתנו את כל מה שהכרנו ואהבנו, והשאיר אותנו להתמודד עם אוקיינוס של חוסר אונים. כשהחזרנו את עצמנו לקיבוץ, זה לא היה מתוך תחושת שליחות גדולה, אלא מתוך צורך לטפל בעצמנו. הבנייה והשיקום של הקיבוץ הפכו לכלי לשיקום הנפש שלנו, וכל צעד בשדות ובמטעים היה חלק מהמאבק לחזור לחיים. אם נצליח להתמיד בתהליך השיקום הזה, נוכל להיות האוונגרד של מדינת ישראל, מודל לחיקוי עבור חברה שנמצאת במשבר עמוק". 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.