"מרחרח הגרעין": הקלף הסודי של ארצות הברית במלחמה נגד איראן | מיוחד לסופ"ש
הוא נראה כמו מטוס נוסעים תמים, אבל בתוכו מסתתרת מעבדה שמסוגלת לזהות פיצוץ אטומי ממרחק אלפי קילומטרים • לאחרונה הוא נחת באירופה, והמסר של המערב לאיראן ברור
מרחרח הגרעין צילום: i24NEWS
בזמן שהשמיים מעל אירופה נראים שקטים, בתקופה האחרונה נחת בבסיס חיל האוויר האמריקני בבריטניה מטוס אחד שמספיק שהוא ממריא - כדי להקפיץ את כל פרשני הביטחון בעולם: ה‑WC‑135R, המכונה “nuke sniffer” - מטוס הגישוש הגרעיני של ארצות הברית. זהו מטוס שלא יוצא הרבה מההאנגרים, אבל כשהוא כן ממריא - בדרך כלל יש סיבה טובה לחשוש שמישהו משחק באש גרעינית

משמיים מלאי פטריות אש – לתקופת ההכחשות
שורשי המטוס הזה נמצאים עמוק בשנות המלחמה הקרה. כבר ב‑1949 מטוס אמריקני מסוג WB‑29 אסף בעננים מעל האוקיינוס השקט חלקיקים רדיואקטיביים וחשף לעולם שהסובייטים ביצעו את הניסוי הגרעיני הראשון שלהם – הרבה לפני שהקרמלין הודה בכך. מאז, ארצות הברית בנתה מערך שלם של “חוש ריח” גרעיני באוויר: תחילה WB‑50, אחר כך גרסאות מיוחדות של ה‑C‑135, ולבסוף, משנות ה‑60, משפחת ה‑WC‑135 תחת הכינוי הדרמטי Constant Phoenix – “עוף החול הנצחי”.
מומלצים

המנדט של המטוסים האלה נולד מההסכמים שחתמו המעצמות אחרי עידן הניסויים האטמוספריים – בראשם האמנה למניעת ניסויים גרעיניים באטמוספירה מ‑1963, שהייתה נקודת המפנה של המלחמה הקרה, ואסרה ניסויים גרעיניים באוויר, במים ובחלל. מישהו צריך לוודא שאף אחד לא מפר את ההתחייבות הזו, ובוושינגטון החליטו שזה יהיה שילוב של לוויינים, חיישנים על הקרקע - ובעיקר מטוס אחד שמקבל משימה פשוטה אך קריטית: לצוד בעננים חלקיקי קרינה שיסגירו פיצוץ או דליפה.
איך “מריחים” פצצה גרעינית?
למי שמסתכל עליו מבחוץ, ה‑WC‑135R נראה כמו ג’מבו ותיק עם כמה בליטות מוזרות על הגוף. בפנים, לעומת זאת, הוא מעבדה מעופפת: מערכות שאיבה ש”שותות” את האוויר דרך פתחים מיוחדים, מסנני חלקיקים שעליהם נאספת אבקה רדיואקטיבית, ומכלים שבהם נשמרות דגימות אוויר מלאות לניתוח מאוחר יותר. ברגע שהמטוס עובר דרך ענן חשוד - אחרי פיצוץ ניסויי, דליפה מכור, או אפילו תאונה - הגלאים שלו מזהים עלייה ברמות קרינה, והצוות מתחיל לעבוד כמו צוות CSI מעופף.
לאן הולכות הדגימות? הן מועברות למרכז האמריקני לטכנולוגיות יישומיות – AFTAC – יחידה חשאית יחסית שיושבת בפלורידה ומנהלת רשת גלובלית של יותר מ‑3,600 חיישנים שמרכיבים את מערכת הזיהוי הגרעינית של ארצות הברית (USAEDS). זה הגוף שמדווח לבית הלבן אם ניסוי גרעיני בוצע – גם אם המדינה שביצעה אותו נשבעת שהייתה זו “רעידת אדמה טבעית”.
המשימות שהעולם לא תמיד שמע עליהן
רשימת המשימות של המטוס הזה נראית כמו אינדקס של משברי עידן האטום. כשצפון קוריאה ביצעה ניסוי גרעיני ב‑2006 – המטוס הגיע לאזור כדי “להריח” אם מדובר אכן בפיצוץ גרעיני ומה היה סוגו. אחרי הפיצוץ בצ’רנוביל ב‑1986, מטוסי דגימה אמריקניים אספו חלקיקים מהענן הרדיואקטיבי ששטף את אירופה. בשנות ה‑2010 הוא הופיע כמה פעמים מעל האוקיינוס השקט והמזרח הרחוק, בכל פעם שנראה שפיונגיאנג משחקת שוב באש.
אפילו כשאין פיצוץ, המטוס עסוק: ב‑2023, לדוגמה, המטוס החדש ביצע משימת דגימת אוויר מול חופי דרום אמריקה כדי לבנות “קו בסיס” של רמות קרינה טבעיות - נתוני רקע שיאפשרו בעתיד לזהות חריגות קטנות ביותר.
ככל שהטכנולוגיה משתפרת, כך עולות גם הדרישות: לגלות יותר, מוקדם יותר, ובצורה שניתן להוכיח מול העולם.
ארה"ב מרחרחת אחרי איראן
ב‑29 בינואר 2026 נחת "עוף החול" בבסיס אמריקני בבריטניה – נחיתה שזכתה מיד לכותרות בגופי תקשורת מערביים. זה היה בעיצומה של המתיחות עם איראן, אחרי איומים פומביים של הנשיא דונלד טראמפ כלפי טהרן בנושא הגרעין. המטוס, כך דווח, הגיע לאירופה לאחר שנפרס בימים שקדמו לכך במזרח התיכון, כחלק ממערך אמריקני רחב יותר שכולל כלי שיט, מטוסי קרב וסוללות הגנה.
גורמי פנטגון רשמיים לא ממהרים לספר מה בדיוק הוא מחפש - אבל עצם הגעתו של המטוס נתפסת כסימן ברור שהאמריקנים רוצים להיות מסוגלים להוכיח, אם וכאשר, שמתרחש משהו חריג במרחב הגרעיני של האזור. בשקט, מאחורי הכותרות על נאומים ואיומים, המטוס הזה הוא זה שאמור לספק את הראיות הפיזיות.

המטוס שהעולם מעדיף לא לראות – אבל שמח שהוא קיים
ה‑WC‑135R Constant Phoenix הוא לכאורה עוד פלטפורמת תובלה ישנה שהוסבה למשימה טכנית. בפועל, הוא אחד הכלים הקריטיים ביותר בארסנל האמריקני לשמירה על כללי המשחק הגרעיני - זה שמאפשר לווושינגטון להוכיח מי שיחק באטום ומתי. בעולם שבו שחקנים כמו צפון קוריאה ואיראן מנסים לעמעם, לטשטש ולהכחיש, המטוס הזה מזכיר שיש עדיין מישהו שמסוגל לקרוא את מה שכתוב בעננים.
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.