הבהלה לזהב השחור: מרוץ החימוש העולמי מחזיר את הפחם לאופנה | מיוחד לסופ"ש
פחם, שנחשב במשך עשורים למקור אנרגיה מזהם ומיושן, חווה בשנים האחרונות רנסנס מפתיע במוקדים רבים העולם • האם העצמאות האנרגטית תהפוך למדד המרכזי שיקבע את חוסנן של מדינות במאה ה-21 - על חשבון איכות הסביבה?
תחנת הכוח צילום יוסי אלוני/FLASH90
פחם, שנחשב במשך עשורים למקור האנרגיה המזהם והישן ביותר של המהפכה התעשייתית, חווה בשנים האחרונות רנסנס מפתיע במוקדי כוח רבים ברחבי העולם. לאחר עשור של התחייבויות סביבתיות בין לאומיות, סגירת תחנות כוח פחמיות והשקעות עתק באנרגיה ירוקה, המציאות הגאופוליטית והמשברים האנרגטיים הכריעו את השוק. משבר האנרגיה העולמי, שפרץ בעקבות המלחמה באוקראינה והשיבושים בשרשראות האספקה, אילץ מדינות רבות לבחור בין יעדי אקלים לבין ביטחון אנרגטי מידי. התוצאה היא זינוק בביקוש, פתיחה מחדש של מכרות והארכת חייהן של תחנות כוח פחמיות.

בזירה התאגידית הבין לאומית חברות ענק בתחום הכרייה והסחר כמו גלנקור, BHP וריו טינטו, לצד חברות אנרגיה לאומיות בסין ובהודו, מוצאות את עצמן במרכזו של רווח תפעולי עצום. בעוד שלחצים רגולטוריים ומשקיעים מוסדיים במערב ניסו למנוע מימון של פרויקטים פחמיים, הביקוש הבלתי מתפשר באסיה ובחלקים באירופה יצר שוק חלופי משגשג. חברות אלו מקצות משאבים להרחבת כושר ההפקה, תוך שימוש בטכנולוגיות שיווק עוקפות רגולציה סביבתית, מה שמחזק את כוחן הכלכלי והפוליטי מול ממשלות הצמאות לחשמל זמין וזול.
מומלצים
ההשלכות הגאופוליטיות והכלכליות של חזרת הפחם הן נרחבות ומשנות את מאזן הכוחות העולמי. שוק האנרגיה הגלובלי חווה פילוג חד - בעוד שמדינות המערב מנסות לאזן בין צרכי השעה לבין התחייבויות נטו-אפס, מעצמות כמו סין והודו מבססות את צמיחתן הכלכלית על פחם מקומי וזול. מצב זה מעניק למדינות המתפתחות יתרון תחרותי בתעשייה הכבדה על פני אירופה, הסובלת ממחירי אנרגיה גבוהים. בנוסף, התלות הגוברת בפחם משנה בריתות סחר ומחזקת את מעמדן של יצואניות פחם מרכזיות כמו אוסטרליה, אינדונזיה, דרום אפריקה ורוסיה, המוצאות בשווקים האסייתיים צינור חמצן כלכלי ראשון במעלה.
התהליך הנוכחי מהווה איתות ברור לבאות ומצביע על מגמה עולמית רחבה יותר - לאומיות אנרגטית הגוברת על הגלובליזציה הירוקה. כאשר מדינות מבינות שהסתמכות בלעדית על אנרגיות מתחדשות או על יבוא גז טבעי מותירה אותן חשופות לסחיטה גאופוליטית ולזעזועים במחירים, הן חוזרות למקורות האנרגיה הזמינים והאמינים ביותר בשטחן. הפחם הפך לסמל של עצמאות אנרגטית, והתנהלות זו צפויה להתרחב למדינות נוספות באמריקה הלטינית ובאפריקה, שמציבות את התיעוש והיציבות החברתית מעל ליעדי הפחתת פליטות.
לקריאה נוספת
- כך תקטינו את החשבון: הטעויות הקטנות שגורמות לכם לשלם יותר על חשמל בלי שאתם שמים לב | i24NEWS
- מחשש לקריסת משק החשמל בישראל: הוקפאו בקשות לחיבור חוות שרתים | עדי כהן
- חברת החשמל קיבלה את הציון הגבוה ביותר: המבקר בדק את רמת השירות של הגופים הציבוריים | עדי כהן
עבור ישראל לחזרת הפחם יש משמעות עמוקה, אם כי ייחודית. ישראל, המסתמכת כיום בעיקר על גז טבעי כחול-לבן, נמצאת בתהליך של צמצום השימוש בפחם בתחנות הכוח באורות רבין וברוטנברג, אך המשבר העולמי מבהיר את נחיצות השמירה על יכולות גיבוי פחמיות לשעת חירום. במרחב המזרח-תיכוני, מדינות שאינן עשירות בגז או בנפט, כמו ירדן ומצרים, מושפעות ישירות מהתייקרות אנרגיות חלופיות בשוק העולמי. המצב מעצים את מעמדה הגאופוליטי של ישראל כספקית גז טבעי אזורית יציבה ומחזק את הבריתות האסטרטגיות שלה עם שכנותיה באירופה ובמזרח התיכון, התרות אחר תחליפים לאנרגיה מזהמת או בלתי יציבה.
חזרתו של הפחם לקדמת הבמה אינה רק אירוע חולף, אלא תזכורת כואבת למגבלות מעבר האנרגיה הגלובלי מול מציאות גאופוליטית מורכבת. המאבק בין הדחף הסביבתי לבין הצרכים האסטרטגיים המידיים פוער פערים נרחבים בין גושים כלכליים ומנסח מחדש את אינטרס הביטחון הלאומי. המצב מעלה תהיות קשות לגבי עתידן של אמנות האקלים הבין לאומיות - האם המערב יוכל להמשיך להוביל מדיניות ירוקה כאשר שאר העולם בוחר באנרגיה זולה וזמינה, והאם העצמאות האנרגטית תהפוך למדד המרכזי שיקבע את חוסנן של מדינות במאה ה-21?
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.