דלג לתוכן
מבזקים

כבר לא "זהב שחור": עד כמה חסימת מצר הורמוז באמת משפיעה על הכלכלה העולמית?

החרם הערבי של 1973 לימד את העולם להשתחרר מהתלות בנפט מהמזה"ת, ועזר למנוע משבר יותר גדול כיום כתוצאה מהמלחמה באיראן • ואיך הפרישה של איחוד האמירויות מ-OPEC יכולה להקל על המשבר?

פורסם:
כבר לא "זהב שחור": עד כמה חסימת מצר הורמוז באמת משפיעה על הכלכלה העולמית?
כבר לא "זהב שחור": עד כמה חסימת מצר הורמוז באמת משפיעה על הכלכלה העולמית? צילום: הפקה ובינה מלאכותית: דניאל זינגר/i24NEWS

בתחילת מבצע "שאגת הארי" נחשף כי המנהיג העליון המחוסל של איראן, עלי חמינאי, השאיר לראשי המשטר האיסלאמי במדינה תוכנית כאוס סדורה, שמטרתה ליצור משבר אנרגיה עולמי - בדמות חסימת מצר הורמוז ותקיפת תשתיות הנפט של מדינות המפרץ הפרסי, שחלק נכבד מכלכלותיהן תלוי במשאב האסטרטגי. 

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

ואכן, עם חסימת מצר הורמוז מחירי הנפט זינקו בכ-40%, וכך קרה גם בכל שאר התחומים הנשענים עליו, החל משוק האנרגיה ועד תעשיות ייצור ואף ענפי התיירות והלוגיסטיקה. גם הפרישה של איחוד האמירויות מאיגוד המדינות המייצאות נפט (אופ"ק - OPEC) שיצאה לפועל מראה כי למרות שכלכלת האמירויות מגוונת הרבה יותר מבעבר, נפט עדיין נשאר מקור הכנסה קריטי עבור קופת המדינה.

מומלצים

חמינאי ידע מה הוא עושה כשכתב את תוכנית הכאוס שלו - זו הרי אינה הפעם הראשונה שמדינה במזרח התיכון משתמשת בתעשיית הנפט כקלף מיקוח: באוקטובר 1973, בעיצומה של מלחמת יום כיפור, שש מדינות ערביות - עיראק, סעודיה, איחוד האמירויות, כווית, קטאר ולוב - הפכו את הנפט לכלי נשק פוליטי. 

הן הטילו חרם על מדינות המערב שתמכו בישראל, צמצמו את הייצוא והכפילו את מחיר הנפט פי ארבעה - משלושה דולר לחבית ל-12 דולר (עלייה של 300%) - וטלטלו את הכלכלה העולמית. מכאן עולה השאלה: כיצד קרה שמשבר הנפט של 2026 הביא לעלייה הרבה יותר מתונה במחירי הנפט מאשר החרם הערבי של 1973? בואו נבדוק.

הנשק שמאיים על הכלכלה העולמית: מה הסיפור של מצר הורמוז? | מיוחד לסופ"ש
הנשק שמאיים על הכלכלה העולמית: מה הסיפור של מצר הורמוז? | מיוחד לסופ"ש צילום: הפקה ובינה מלאכותית: דניאל זינגר/i24NEWS

1973: העולם תלוי בנפט מהמזרח התיכון

אם נחזור 50 שנה אחורה, נגלה שהכלכלה העולמית הייתה שונה לחלוטין ממה שהיא היום, וכך גם שוק האנרגיה. ב-1973 העולם היה תלוי הרבה יותר בנפט מהמזרח התיכון - כשליש מצריכת הנפט הגלובלית הגיעה משם. שש המדינות הערביות החברות ב-OPEC ניצלו את התלות של המערב בהן, ותיאמו ביניהן את העלאת המחירים, ואת צמצום הייצוא ב-5% למדינות התומכות בישראל. 

התוצאה של החרם הערבי - מחסור חריף בנפט שגרר תורים ארוכים בתחנות הדלק בארצות הברית, צמצום משמעותי בענפים התלויים במקורות אנרגיה זולים באירופה - שהביא למצב של סגירת מפעלים ושיתוק תעשיות שלמות, והעולם כולו נכנס לסטגפלציה - שילוב קטלני של מיתון עמוק ואינפלציה גבוהה, שהגיעה לשיעורים של 5%-10% במדינות המערב. 

משבר האנרגיה החמור הכריח את מדינות המערב לשנות את תפיסתן בכל הנוגע לתלות בנפט, והאיץ שינוי מבני בכלכלה העולמית - רוב העולם עבר מלנהוג במכוניות גדולות למכוניות קטנות שצורכות פחות דלק, ותעשיות רבות החלו להשקיע במקורות אנרגיה אחרים ולא מתכלים שגם יותר ידידותיים לסביבה, מה שהפך את שוק האנרגיה לפחות ריכוזי ויותר חופשי.

אך זה בהכרח אינו הגורם היחיד שעזר לעולם לצאת ממשבר האנרגיה - בשנת 1974 מדינות המערב הגיעו להסכמות עם המדינות הערביות לאחר מסע של לחצים דיפלומטיים, שהובילו לשינוי המדיניות בין שני הצדדים ולבסוף להסרת החרם. 

בנוסף, בשנות ה-80 התגלו מאגרי נפט עצומים בים הצפוני ובאלסקה, מה שצמצם באופן משמעותי את התלות בנפט הערבי, ואפילו הפך מדינות מערביות כמו נורווגיה וקנדה למעצמות אנרגיה בזכות עצמן.

2026: המשבר קיים - אך לא באותו סדר גודל

המדיניות האיראנית במצר הורמוז אכן הביאה למשבר אנרגיה ולעליית מחירים, אבל המצב כעת אינו באותו סדר גודל כמו ב-1973. כמחצית מכמות עתודות הנפט המוכחות בעולם מצויות במדינות המפרץ הפרסי, וביחד הן אחראיות לכ-30% מתפוקת הנפט היומית העולמית. מכאן זה די ברור מדוע חסימת מצר הורמוז - הכניסה והיציאה היחידה מהמפרץ הפרסי - היא מהלך קריטי שיכול לשנות סדרי עולם.

למרות זאת, פוטנציאל הפגיעה בכלכלה העולמית באמצעות חסימת המצר אינו גבוה כבעבר. אומנם תעשיית הנפט גדולה יותר מכפי שהייתה לפני 50 שנה, אבל גם הכלכלה העולמית גדלה בהרבה מאז, והיא הרבה יותר מגוונת. השינוי התפיסתי בכל הנוגע לאיכות הסביבה גורם למדינות רבות במערב להשקיע במקורות אנרגיה מתחדשים, כמו רוח, מים ושמש. בנוסף, הרבה יותר מאגרי נפט וגז טבעי התגלו במקומות אחרים בעולם, כך שהמפרץ הפרסי אינו האזור היחיד בעולם שבזכותו ניתן להפיק אנרגיה.

המהלך של איחוד האמירויות שיכול להציל את הכלכלה העולמית

גורם נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא ארגון OPEC - איחוד המדינות המייצאות נפט. הארגון הוקם בשנת 1960 כגוף מתנגד לחברות הנפט המערביות, על מנת לשלוט בייצור, תמחור וייצוא הנפט בכל אחת מהמדינות החברות - כדי לשלוט בהיצע הנפט העולמי. כלל המדינות החברות ב-OPEC נתונות לסטנדרטים ומכסות אליהן כל מדינה מחויבת, מה שמגביל את כמות הנפט ואת הרווחים של כל מדינה מהמשאב הנחשק. כאמור, איחוד האמירויות, יצרנית הנפט הרביעית בגודלה בארגון, פרשה ממנו היום, זאת על מנת שתהיה לה האפשרות והיכולת לייצא כמויות נפט גדולות יותר מהמותר בתוך הארגון, ולעמוד בלחצים הגוברים בגלל המלחמה באיראן.  

אומנם חסימת מצר הורמוז עדיין לא מאפשרת לאיחוד האמירויות לייצא באופן פיזי את כמות הנפט אליה היא שואפת, אך מספר יודעי דבר טוענים כי למהלך הפרישה של המדינה המפרצית מהארגון יכולה להיות השפעה על מדינות נוספות החברות בו. על פי הפרשנים הכלכליים של ה-BBC, העזיבה של איחוד האמירויות מ-OPEC עלול להצית אפקט דומינו של פרישת מדינות נוספות ממנו. כך, ייצואניות נפט לא תהיינה כבולות בשלשלאות בדמות המגבלות אליהן מחויבות המדינות החברות בו, והתחרות תיאלץ אותן להעלות את התפוקה מחד, ולהתגמש במחירים מאידך.

אז מי מהמשברים מנצח?

גם ב-1973 וגם ב-2026 נעשה שימוש בנפט כנשק גיאו-פוליטי, אבל אין ספק שהחרם הערבי והמשבר העולמי שנגרם בעקבותיו ב-1973 היה חמור בהרבה מהמשבר שנגרם כעת בגלל חסימת מצר הורמוז. הנשק הוא אומנם אותו נשק, אבל הכלכלה היא לא אותה כלכלה. 

העולם למד את הלקח מלפני 50 שנה, והיום אפשר לראות שהיישום שלו הוביל לפגיעה הרבה יותר מתונה בכלכלה העולמית. והרפובליקה האיסלאמית של איראן, שחשבה שהיא יכולה לקחת את הכלכלה העולמית כבת ערובה - מבינה שהיא צריכה להשקיע במקומות נוספים כדי לשרוד את המלחמה.

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.