דלג לתוכן
מבזקים

האם תעלומת ג'ק המרטש נפתרה אחרי 135 שנה?

מחקר חדש שעשה שימוש בדנ"א מצעיף של נרצחת טען כי מהגר פולני הוא הרוצח הנודע לשמצה • עם זאת, מומחים דוחים את הממצאים ומצביעים על כשלים בשיטה

פורסם: עודכן:
האם תעלומת ג'ק המרטש נפתרה אחרי 135 שנה?

התעלומה בת כ-135 השנים סביב זהותו של "ג'ק המרטש", שהטיל אימה על לונדון ב-1888, שבה לכותרות. מחקר חדש טען שהביא לזיהוי ודאי באמצעות דנ"א של אהרון קוסמינסקי, מהגר פולני, כרוצח. אולם, בקהילה המדעית דוחים את הממצאים, וטוענים כי המידע מבוסס על ראיות מפוקפקות ומתודולוגיה פגומה.

אהרון קוסמינסקי, סנדלר יהודי-פולני, היה אחד החשודים המרכזיים בחקירת הרציחות בוייטצ'אפל. הזיהוי לכאורה התבסס על ניתוח דנ"א מיטוכונדריאלי (mtDNA) מצעיף משי, שלפי הדיווחים נלקח מזירת הרצח של אחת הנרצחות בשם קתרין אדווס. המחקר, שהוזמן על ידי אדם בשם ראסל אדוארדס, טען כי נמצאה התאמה גנטית בין דגימות מהצעיף לאדווס ולקוסמינסקי.

מומלצים

למרות הפרסום, מומחים לגנטיקה מיהרו להפריך את התוצאות. ראשית, נטען כי דנ"א מיטוכונדריאלי (mtDNA), המועבר בקו אימהי בלבד, אינו ייחודי מספיק כדי לזהות אדם בודד. לפי החישובים, הפרופיל הגנטי שנמצא יכול להתאים לכ-2% מאוכלוסיית לונדון באותה תקופה, ולא רק לקוסמינסקי.

לקריאה נוספת:

• אפקט הפרפר הסיני: איך מדינה שהייתה על סף רעב הפכה למעצמה? | מיוחד לסופ"ש

• טהראן מתייבשת: הדרך של איראן להתאבדות לאומית | מיוחד לסופ"ש

• קוקאין בג'ונגל של קולומביה: קרטל הסמים של חיזבאללה בדרום אמריקה | מיוחד לסופ"ש

שנית, מהימנות הראיה המרכזית – הצעיף – מוטלת בספק. מבקרים ציינו כי הצעיף לא הוזכר כלל בדוחות המשטרה המקוריים מ-1888, ו"אין ראיה קונקרטית" שהייתה אי פעם בזירת הפשע. יתרה מכך, הצעיף עבר ידיים רבות במשך 137 שנים, מה שמעלה חשש כבד לזיהום ה-DNA, עובדה שהופכת כל ממצא לבלתי אמין.

קוסמינסקי עצמו אושפז במוסד לחולי נפש ב-1891, שם נשאר עד מותו. בעוד שבכירי משטרה מאותה תקופה האמינו שהוא אכן הרוצח. לאחר שאושפז קוסמינסקי פסקו הרציחות, אך הקשר שלו לא אומת. 

"סתיו האימה" ששיתק את לונדון

הרציחות המיוחסות לג'ק המרטש התרחשו במהלך תקופה קצרה ומטילת אימה שכונתה "סתיו האימה", בין אוגוסט לנובמבר 1888. מוקד הפעילות היה שכונת וייטצ'אפל הענייה והצפופה שבמזרח לונדון, מקום שבו הפשע חגג. 

המומחים מסכימים כי חמש נשים המכונות "חמש הקאנוניות" נרצחו ככל הנראה בידי אותו אדם. הקורבנות היו מרי אן ניקולס, אנני צ'פמן, אליזבת סטרייד, קתרין אדווס ומרי ג'יין קלי. כולן היו נשים שחיו בעוני מחפיר ונאבקו על מנת לשרוד. לעיתים נאלצו לעסוק בזנות כדי לממן מחסה זמני באכסניות עלובות.

אופי הרציחות הוא שהבדיל אותן והטיל אימה על הציבור. שיטת הפעולה של הרוצח כללה שיסוף מהיר ועמוק של הגרון, ולאחר מכן, בארבעה מתוך חמשת המקרים, השחתה אכזרית של הגוף. הרוצח הפגין דפוס פעולה שכלל כריתת איברים פנימיים, כמו רחם או כליות, אותם נהג לקחת מזירת הפשע. האכזריות הלכה והסלימה, והגיעה לשיאה ברצח האחרון של מרי ג'יין קלי, שהיה היחיד שבוצע בתוך חדר פרטי. עובדה זו העניקה לרוצח זמן רב לפגוע בצורה קיצונית ומזעזעת בגופתה.

רגע מכונן בסדרת הרציחות היה "האירוע הכפול" בליל 30 בספטמבר. תחילה נמצאה אליזבת סטרייד כשגרונה משוסף, מה שהוביל לתיאוריה כי מישהו הפריע לרוצח והוא נמלט. פחות משעה לאחר מכן ובמרחק הליכה קצר, נמצאה גופתה של קתרין אדווס, שגרונה שוסף וגופה הושחת. הסברה היא שהרוצח, שתאוותו לא סופקה, מצא קורבן נוסף במהירות והשלים את זממו.

את האגדה סביב הרוצח ליבתה הסנסציה התקשורתית, שהוזנה על ידי מאות מכתבים שנשלחו למשטרה ולסוכנויות הידיעות מאנשים שטענו כי הם הרוצח. המפורסם שבהם, מכתב "Dear Boss" (בוס יקר), הוא שהעניק לרוצח את הכינוי ג'ק המרטש. מכתב ידוע נוסף, "מהגיהינום", נשלח יחד עם קופסה קטנה שהכילה חצי כליה, כאשר הכותב טען כי "אכל" את החצי השני. השילוב של אכזריות הרציחות, כישלון המשטרה והטירוף התקשורתי, הבטיחו שזהותו של ג'ק המרטש תישאר התעלומה הבלשית המפורסמת ביותר בהיסטוריה.

החשודים הנוספים: מרופא אליל ועד עורך דין

בעוד שאהרון קוסמינסקי היה חשוד מרכזי בעיני בכירי משטרה מסוימים, החקירה המקורית התמקדה בעוד שלוש דמויות, שכל אחת מהן סקרנה את החוקרים מסיבות שונות.

הראשון שבהם היה מונטגיו ג'ון דרואיט, עורך דין ומורה בן 31. החשד נגדו נבע בעיקר מעיתוי מותו הטרגי. דרואיט התאבד בטביעה בנהר התמזה בתחילת דצמבר 1888, זמן קצר בלבד לאחר הרצח האכזרי של מרי ג'יין קלי, שנחשב לאחרון בסדרת הרציחות. עוזר מפקד המשטרה ציין בתזכיר מאוחר יותר כי "מידע פרטי" גרם לו להאמין שמשפחתו של דרואיט חשדה שהוא הרוצח. עם זאת, מלבד צירוף המקרים של עיתוי ההתאבדות, לא נמצאה כל ראיה שקשרה את דרואיט לאלימות קיצונית או לרציחות עצמן.

חשוד בולט נוסף היה ג'ורג' צ'פמן, מהגר פולני ששמו האמיתי היה סברין קלוסובסקי. צ'פמן, שעבד כספר בוייטצ'אפל בתקופת הרציחות, עלה על הרדאר המשטרתי שנים לאחר מכן, ב-1903, כשהורשע ברצח שלוש מנשותיו באמצעות הרעלה. המפקח הראשי פרדריק אברליין, שהיה קצין השטח הבכיר בחקירת המרטש, צוטט באמירה כי הוא משוכנע שצ'פמן הוא האיש. אולם, הבעיה המרכזית בתיאוריה זו היא שינוי קיצוני בשיטת הפעולה. 

דמות מסקרנת שלישית היא ד"ר פרנסיס טמבלטי, "רופא אליל" אמריקני תיאטרלי שנודע בשנאת הנשים הקיצונית שלו. טמבלטי שהה בלונדון במהלך "סתיו האימה" ואף נעצר באשמה נפרדת של "אי-צניעות". זמן קצר לאחר הרצח האחרון, הוא שוחרר בערבות, ברח מיד מאנגליה וחזר לארצות הברית, מהלך שעורר חשד כבד. דיווחים מאוחרים יותר טענו כי החזיק אוסף של איברים נשיים בצנצנות, אך ייתכן שבריחתו נועדה פשוט להימלט מהעמדה לדין על עבירות המוסר ולא מרצח.

אף אחד מהחשודים הללו, בדומה לקוסמינסקי, מעולם לא הואשם רשמית. היעדר ראיות חותכות נגד כל אחד מהם הוא הסיבה המרכזית לכך שזהותו של ג'ק המרטש נותרה התעלומה הגדולה ביותר בעולם הפשע.

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.