מחול השדים סביב עדן בן זקן: למה לשמאל מותר ולימין אסור?
הגעתו של נתניהו להופעה של הזמרת עוררה מתקפה חריפה, בטענה שלא מערבים פוליטיקה ואמנות • אושי דרמן יצא לבדוק איך ה"וואטאבאוטיזם" הפך לכלי להסרת מסכות, ואיפה היו כולם כשפוליטיקאים אחרים עלו על הבמות
בשבוע שעבר הארץ רעשה סביב מחול שדים חדש: ראש הממשלה נתניהו הגיע להופעה של עדן בן זקן בהיכל מנורה, וחולל סערה. הזמרת חטפה מתקפה חזיתית, שכללה קריאות לחרם ואפילו איומים בתביעה משפטית – כל זאת תחת הטיעון המוכר כי "אסור לערבב פוליטיקה ואמנות".

אלא שבימין מיהרו להציב מראה אל מול מה שהגדירו כתרבות של צביעות. המבקרים תהו איפה היו אותן הקריאות הנחרצות כשקרן פלס הופיעה בתחפושת מתוך "סיפורה של שפחה", כשבני גנץ התארח בהופעה של שלמה ארצי, או כשיאיר לפיד עלה לבמה לצדו של רמי קליינשטיין.
מומלצים
לקריאה נוספת
- "כינו אותי ד"ר מנגלה": עדות מטלטלת מלב ההגמוניה האקדמית | נוה דרומי
- מהטיקטוק לאולמות: הסיפור של "היוצרים", הצמד שמשגע את המוזיקה המזרחית | נועה ירקוני
- "לא השחרנו את ישראל": מפגש קצוות עם יוזם המכתב לטראמפ נגד ה"טרור היהודי" | נוה דרומי
אושי דרמן יצא הערב (שישי) ב"קבינט שישי", לבדוק את התופעה לעומק. כיצד הפכה טענת ה"וואטאבאוטיזם" (Whataboutism) מכלי ניגוח רטורי לאמצעי אפקטיבי להסרת מסכות - ואיפה עובר הגבול בין מחאה אמנותית לגיטימית לבין פוליטיזציה של הבמה?
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.