"52 הימים הנוראיים בחיי": לראשונה - מיקה אנגל בת ה-19 ששוחררה משבי חמאס מדברת
הנערה, שנחטפה לעזה עם בני משפחתה, איבדה את אביה, רונן - שנרצח בשבי • "הגוף שלי פה, אבל הראש שלי שם והנפש שלי עוד מחפשת מקום"
מיקה אנגל בת ה-19, שנחטפה לעזה עם משפחתה מביתה שבניר עוז ב-7 באוקטובר ושוחררה בעסקת הקטינים, נאמה הערב (שבת) לראשונה בעצרת המתקיימת מידי שבוע בשכונת כרמי גת שבקריית גת - ביתם של המפונים מהקיבוץ. אביה, רונן, נרצח בשבי חמאס.
מומלצים
"אני מיקה אנגל, בת 19 מקיבוץ ניר עוז. גדלתי בקיבוץ, חונכתי בקיבוץ, הקיבוץ הוא הבית שלי, וממנו נחטפתי" - כך פתחה את נאומה. "בשבת השבעה באוקטובר, התחילו חמישים ושניים הימים הארוכים, הקשים, והנוראיים בחיי. חמישים ושניים ימים בהם הייתי בשבי.
"היום לפני שבעה חודשים חזרתי משבי החמאס, וחיי השתנו לחלוטין. התרגשתי מאוד להגיע שוב לארץ, אבל זה גם היה קשה, ועדיין קשה. גיליתי שהבית שלי הוא לא הבית שלי, שהמשפחה שלי כבר לא אותו דבר, שהקיבוץ שלי כולו נחרב, שהמדינה שלי היא אחרת", היא הוסיפה.
🎥: שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים
מיקה חשפה את הרגשות הקשים המתלווים לשורדי השבי לאחר שחרורם: "אני לא בטוחה שתבינו את התחושה שמלווה אותך אחרי שאתה חוזר מהשבי. אני לא בטוחה שתבינו את הפחדים שאיתם אני מתמודדת. את תחושת חוסר הביטחון שמלווה אותי. את המחשבה שאתה אמנם בישראל, אבל מתהלך בה כמו חייזר שלא קשור אליה.
שבעה חודשים עברו, הגוף שלי פה, אבל הראש שלי שם והנפש שלי עוד מחפשת מקום. איבדתי את אבא שלי, רונן, שנרצח ועדיין מוחזק בשבי. איבדתי את עמיתי, אחי הגדול בנפש, שהיה שינשין בקיבוץ ונהרג בפיצוץ כשנלחם עבור כולנו בעזה. עברו שבעה חודשי מאז שראיתי את דוידי, דוד קוניו, השותף שלי לשבי.
אני כל כך מתגעגעת אליו וקבענו כל כך הרבה דברים לעשות כשהוא יחזור. בכל יום אני חושבת עליכם. בכל יום אני מתחננת שתחזרו כבר. בכל יום אתם איתי, עד שתגיעו הביתה".
מיקה זועקת: "תנו לנו להשתקם. אנחנו לא יכולים כבר. אנחנו לא יכולים להמשיך בחיים שלנו כי אנחנו כל יום קמים לאותו האירוע. עד שלא כולם יחזרו, אנחנו לנצח נישאר משפחת השכול ומשפחת השבי. הם לא יכולים יותר לפספס ימי הולדת, הם לא יכולים לפספס יותר חגים, הם לא יכולים להמשיך לחיות ככה.
זה בלתי יאמן, אבל אני וכולנו בשלב הטראומה. מחכים לשלב הפוסט טראומה. מחכים שהסיוט הזה יעבור. אני הייתי בשבי, אני יודעת כמה זה קשה. ואתם לא הייתם, בבקשה. כולם צריכים לחזור הביתה, עכשיו".
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.