דלג לתוכן
מבזקים

"הרעים מחוץ לבית?": השאלות קורעות הלב של ילדי החטוף ששוחררו מהשבי

טל שהם, שנחטפה עם בעלה ושני הילדים, חושפת מסמך אנושי מזעזע - הדברים של נווה ויהל בשבי ואחריו • בתום ילדותי ועצב עמוק, הם מביעים געגוע לאב - שעדיין חטוף, וכן זעזוע עמוק ממראות המלחמה ורשעותה

פורסם: עודכן:

עדי שהם, שהייתה חטופה יחד עם שני ילדיה במשך 50 ימים, ובעלה טל, שחטוף בעזה כבר 264 ימים -  שיתפה היום (רביעי) תמונה, המציגה את השאלות הקשות והעצובות ששאלו ילדיה בזמן שהיו מוחזקים בשבי חמאס בעזה ולאחר מכן. 

מומלצים

חלק מהשאלות קשורות למחבלים, כגון: "למה הם לא מדברים בשפה שלנו?", "למה הם בכלל נכנסו לבארי ועשו את כל זה?", הם הרגו גם ילדים ותינוקות?" ו-"נכון שהאנשים שחטפו אותנו לעזה היו טובים - ורצו להגן עלינו מהרעים שירו בבארי?", "איפה המוחמדים עכשיו?", ועוד. 

כמו כן, הילדים שואלים על אביהם: "איך נדע כשאבא יחזור?", "הוא מת, הגוף שלו הפסיק לעבוד?", "כשאבא יחזור - הוא כבר יהיה זקן?", ועוד. 

נווה ויהל שהם ביום שחרורם מהשבי בעזה צילום: באדיבות משרד רה"מ

עדי מסרה: "השאלות האלו הן שבריר מתוך היום יום שלנו. ככה נראים חיינו כבר הרבה יותר מדי זמן, זו מציאות בלתי אפשרית. חייבים להחזיר את טל הביתה לילדינו הכואבים מגעגוע, זה הדבר האנושי, הראוי והדחוף ביותר". 

בקיבוץ בארי התייחסו לנושא, ואמרו: "אלו שאלות שילדים לא אמורים לשאול, אך זו המציאות אליה מתעוררים כל בוקר נווה בן ה-8 ויהל בת ה-4. 

נווה ויהל נחטפו מקיבוץ בארי יחד עם אימם עדי וסבתם שושן, ושוחררו מהשבי לאחר 50 ימים. אביהם, טל שהם, חטוף בעזה כבר 264 ימים ולילות. עבור ילדים שהיו בשבי ודואגים כל כך לאבא, כי הם מכירים את הסכנה וחוסר האונים היומיומי - הזמן שעובר מרגיש כמו נצח. קיבוץ בארי מבקש - עסקה עכשיו!".

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.