מסע בתוך ההרס: מיכל רבינוביץ' חוזרת לגיבורים של המלחמה
מהפרמדיק שסחב תינוקת בת שבוע מתוך ההריסות, ועד לאמא שברחה עם ארבעה ילדים לדירת אמה - וחוותה את נפילת הטיל מקרוב • חזרנו לזירות הנפילה ולמפגשים המרגשים עם גיבורי ההצלה
רגע אחרי שהשקט חזר - חזרנו לזירה. בין שברי הזכוכיות, הקירות החרוכים והתמונות שנשארו על הקיר, נמצאים הסיפורים האנושיים שלא עוזבים אותנו. תמונה אחת הפכה לאייקון לאומי: פרמדיק, מיוזע, נושא על זרועותיו תינוקת עטופה בשמיכה ורודה. "שיינה בת השבוע", כך התברר מאוחר יותר, הפכה לסמל לתקווה - והוא, מידן בן יואש, הפך לגיבור לאומי מבלי שביקש.
מומלצים
"ברגע שהתקבל הדיווח על פגיעת טיל בבניין רב קומות, הראש שלי התחיל לרוץ - כמה דיירים יש? מי נשאר בפנים? כמה קומות עלולות לקרוס?" מספר מידן.
"עדיין קשה לי לעכל", אומרת טליה בקול שקט. "רק כשהגעתי לכאן שוב, פתאום זה היכה בי. כשהטיל נפל, שמענו פיצוץ אדיר, הדלת של הממ"ד פשוט נתלשה מהמקום. ראינו הבזק צהוב והמון זכוכיות - הילדים צרחו, בכו. הילדים היו יחפים, לא יכולנו לדרוך אפילו סנטימטר מרוב ההרס".
היא עוצרת לרגע, ואז מוסיפה בעדינות: "הדבר היחיד שלא נהרס או זז היה מדף ספרי הקודש. ותמונה אחת - של הרבי מלובביץ'".
מעבר לפגיעה הישירה, זירת הנפילה הייתה מלאת סכנות משניות: מבנים שהתנדנדו, שריפות, קריסות, פיח וסכנת חיים ממשית גם למחלצים עצמם. בין ההריסות והרגעים הקפואים בזמן - נולדה אחווה יוצאת דופן. חיבוקים בין זרים, דמעות של הקלה, והכרת תודה שמזכירה מהי רוח ישראלית גם ברגעים הכי קשים.
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.