דלג לתוכן
מבזקים

אמילי דמארי חושפת זוועות מהשבי: "כלאו אותנו בכלובים"

שורדת השבי התראיינה ל"דיילי מייל" וחשפה פרטים חדשים על חטיפתה ועל השבי בעזה • "הם נותנים לך ללכת לשירותים פעם או פעמיים ביום - יש לך חור באדמה", סיפרה

פורסם:

בריאיון ל"דיילי מייל" שפורסם אתמול (שישי), שורדת השבי אמילי דמארי חשפה פרטים חדשים על שהותה בשבי. אמילי סיפרה כי המחבלים כלאו אותם בכלובים: "לפעמים עד שישה מאיתנו בכל פעם, דחוסים בכלוב זעיר בגודל שני מטרים על שני מטרים בלבד". 

מומלצים

בשעה 6:30 בבוקר של השבעה באוקטובר אמילי הייתה לבד בביתה בקיבוץ כפר עזה. "שלחתי לגלי הודעה: 'אני לא בסדר'. לא יכולתי לזוז כי הגוף שלי אבן. רעדתי - זה היה מטורף", סיפרה ל"דיילי מייל". גלי סיכן את חייו כדי לרוץ כדי להיות איתה. שלוש שעות לאחר מכן כעשרה מחבלים פרצו לחדרה.

"חיבקתי את גלי ופנינו היו על הכרית", אמרה אמילי. "ואז הם ירו ביד שמאל שלי." שניות לאחר מכן הם ירו בכלבה של אמילי למוות.

המחבלים גררו אותם החוצה והושיבו אותם על ספה בזמן שניסו למצוא את מכוניתה של אמיליכדי לקחת אותם לעזה. "פשוט ישבתי שם ואמרתי, 'אלוהים אדירים, מה הם עושים לנו?'" היא ראתה את זיו מוצעד מדירתו בעיניים מכוסות. "הייתה אש מסביב, דלתות פתוחות, כולם מתים", אמרה, "ראינו רובי RPG. ראינו תת-מקלעים. הם היו כל כך מאושרים ממה שהם עשו".

המחבלים שחטפו את אמילי לקחו אותה לבית החולים "אל-שיפא" לאחר שהודיעו לה שהיא שווה להם יותר בחיים מאשר מתה. היא הייתה בחדר בית חולים מוקפת ב-15 מחבלים חמושים בקלצ'ניקובים, כאשר רופא גבוה וממושקף נכנס ופנה לאמילי בחיוך, ואמר: "היי, אני ד"ר חמאס". הוא קטע את אצבעותיה שנפצעו תחת הרדמה כללית ואז תפר את העצבים בידה. 

אמילי סיפרה שהיו לה רק הבגדים שבהם נחטפה והותר לה להתקלח רק פעם אחת. עוד תיארה את התנאים הקשים בשבי ושיתפה כי "הם נותנים לך ללכת לשירותים פעם או פעמיים ביום - יש לך חור באדמה. זה מסריח. אין מים זורמים, רק קנקן עם מים בתוכו". 

שהותם בבית הראשון אליו הגיעו הסתיימה כאשר הוא נפגע מפצצה ונחרב: "חשבתי שאני בגן עדן. ראיתי כדור אש אחד גדול, ואז לא ראיתי יותר כלום. הכל היה אבק". 

ואז, אחרי 40 יום בשבי, המחבל אמר לה שהיא הולכת הביתה, אבל שהנשים והגברים מופרדים. זו הייתה הפעם האחרונה שראתה את זיו ברמן: "חיבקתי אותו ואמרתי, 'זיוי, תשמור על עצמך', ואז הם לקחו אותו".

על המנהרות של חמאס סיפרה: "זה כמו עיר. נכנסתי פנימה ואמרתי: 'אלוהים אדירים, זה ענק!'". שם, במנהרות, היא נתקלה בזוועה: "היה שם כלוב אחד, כלוב קטן מאוד", סיפרה אמילי, "וחמש בנות ישבו בכלוב".

אמילי דמארי בניתוח בבית החולים שיבא צילום מסך אינסטגרם

עבור אמילי, הפחד הגדול ביותר היה שהמיניות שלה תיחשף: "הסתרתי את זה מעצמי, כי ידעתי שזה גרוע יותר מזה שהם יגלו שאני יהודייה או ישראלית – הם יהרגו אותי". היא נאלצה להדוף חיזורים של שומרים, ששאלו מדוע אינה נשואה. "אמרתי להם שיש לי שלושה אחים, שהם לא מרשים לי לצאת לדייטים עם גברים - שאני צריכה לחכות לאחד", סיפרה.

"הייתי עושה כפיפות בטן כל בוקר", היא מספרת. "הכי הרבה שעשיתי היה 600. ברוב הימים זה היה 400 - 450". השגרה הזו משכה את תשומת ליבם של השומרים, שכינו אותה "ג’ון סינה". "הטרוריסטים היו קוראים לי ‘סג’איה’ – זה אומר שאת מאוד בטוחה בעצמך, מאוד חזקה", היא סיפרה, "עשיתי הכל רק כדי לשרוד. אם הם ישבו איתי עכשיו והייתה לי אפשרות להרוג אותם - כמובן, הייתי עושה את זה בשמחה".

בתחילת ינואר אמילי חשה שמשהו עומד לקרות: "אמרתי לחטופים האחרים: אני אומרת לכם, אנחנו יוצאים. אפילו גילחתי את הרגליים ואילצתי את רומי לסדר לי את הגבות כהכנה". ב-19 בינואר היא צדקה. אבל גם בשלב הזה, אמילי לא ויתרה על שליטה מול שוביה. כשהביאו לה חולצה אדומה ללבוש לטקס השחרור, היא סירבה. "תגידו למפקד שלכם: אמילי דמארי לא לובשת אדום", התעקשה - בצבעי קבוצת הכדורגל היריבה. השומרים התרצו והביאו לה חולצה ירוקה במקום.

את החיבוק עם אמה לאחר השחרור, היא מתארת במילה אחת: "מושלם", והוסיפה: "התקווה הגדולה ביותר שלי היא שגלי וזיו יחוו את החוויה הזו גם כן".

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.