"חוזר לאדמה שאהבת": עמירם קופר מובא למנוחות בניר עוז
קופר, בן 85 במותו, שגופתו הושבה בשבוע שעבר משבי חמאס, נמנה על מקימי הקיבוץ • אשתו, שורדת השבי נורית קופר ספדה לו: "היינו בלתי נפרדים, גם במנהרה" • בנו רותם: "גם אחרי שנתיים, אתה חסר לי כל יום"
עמירם קופר ז"ל, שגופתו הושבה בשבוע שעבר משבי חמאס בעזה, יובא היום (ראשון) למנוחות בקיבוצו ניר עוז.
מומלצים
שורדת השבי נורית קופר, אשתו של עמירם ז"ל, ספדה לו: "לכתוב על קופר בלשון עבר מוזר לי ביותר. הגעתי לניר עוז בגיל 18 כחברה בגרעין צבר. עוד לפני שהכרתי את קופר שמעתי על בחור אחד בגרעין ניר עוז שכותב שירים ושורק מנגינות. אהבתי את שיריו. בהמשך הכרנו, התאהבנו והקמנו משפחה. קופר היה בעל למופת ואבא חם ואוהב לילדיו ולנכדיו. חיינו חיים מלאים וטובים בניר עוז, היינו תמיד יחד, בלתי נפרדים. אפילו במנהרות היינו יחד. חלקנו את אותו המזרן ואת המזון המועט שקיבלנו וקיווינו לחזור הביתה בחיים. זוהי אבדה גדולה לכולנו. החיים בלעדיו בודדים, אתה חסר לי מאוד ואני מתגעגעת באהבה רבה, נורית".
נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ספד לעמירם ז"ל: "עמירם יקר ואהוב, אנחנו עומדים היום, בלב קרוע, ללוות אותך למנוחת עולמים, כששירך הצורב, הכואב, היפהפה והרואה למרחוק על שפתנו. בקרקע סדוקת מכאוב ושותקת זו כפי שהגדרת אותה; באדמה שאהבת כל כך, האדמה שאותה עבדת ולה כתבת את שיריך המופלאים".
"בקרקע הזו - אנחנו מייחלים שתמצא סוף-סוף מנוחה; ושמשפחתך האהובה, נורית, רותם, רוית, לוטן ושרוליק, הנכדים המתוקים, וכל אוהביך ואהוביך, בהם גיבורות וגיבורי ניר עוז האהובים, יזכו סוף סוף למעט ההכרחי הזה - מקום לפקוד אותו, לבכות בו, להניח עליו את הראש".
"מרצחי חמאס הראו את פרצופם האמיתי שוב ושוב בשבועות האחרונים - את האכזריות, את הציניות, את הנכונות להפוך לסוחרי איברים ממש - כדי להמשיך ולפגוע בנו. אני מדגיש: לא נרפה, ולא נחדל לתבוע את השבתם של החטופים החללים, כדי להעניק להם מנוחה ולחלוק להם כבוד אחרון", אמר הרצוג.
רותם קופר, בנו של עמירם, הוסיף: "השנים נצברו, האילנות גבהו וילדיך פרשו כנפיים, אך אתה ואמא דבקתם בניר עוז ולא עזבתם את ביתכם גם בימים קשים תחת מתקפות של טילים. וכך היה גם בשבת השחורה כשאתה ואמא נחטפתם על ידי מרצחים עלובים ונזנחתם על ידי מנהיגים קטנים ופחדנים. בדרך נס אמא שוחררה והוחזרה לחיק משפחתנו לאחר 17 ימים במנהרות החמאס. נחמה מועטה אנו מוצאים בכך שידעת שאכן כך היה הדבר. הימים, השבועות והחודשים שחלפו מאז שיחרורה של רעייתך ודאי היו קשים מנשוא, כשהנפש מטלטלת בין תקווה לייאוש והגוף מתקשה לתפקד בתת תנאים המשפילים בהם הוחזקת. ובכל זאת בתעצומות נפש שרדת חודשים ארוכים. ארוכים מספיק בכדי שמדינתנו שהוקמה בראש וראשונה כדי לספק בית וביטחון לעם היהודי תמלא את חובתה הבסיסית כלפיך וכלפי חבריך".
"אבא", הוסיף הבן, "ברצוני לבקש ממך סליחה פעם נוספת על כך שנכשלנו כולנו, ראש ממשלת ישראל ועד אחרון אזרחיה, לשחרר אותך ואת חבריך מהשבי מבעוד מועד. תפקידה של מנהיגות אחראית ואמיצה הוא ליזום ולייצר הזדמנויות שיכלו להביא לשחרורך כמו גם של רבים אחרים, אך לצערי לא כך היה הדבר. הסיפור הזה, אבא, יכול וצריך היה להיגמר אחרת ועל כך לא תהיה כפרה. אבא לאחר מאבק של יותר משנתיים הבאנו אותך סוף סוף הביתה למנוחת עולמים בנחלתך, בקיבוצך, קיבוץ ניר עוז שכל כך אהבת".
"אנחנו טומנים אותך היום לצד חבריך למשימה ולדרך. קבר אחרון בשורה ארוכה מידי של קברים שנחפרו מאז השבת השחורה. קבר שגם מסמל סגירת מעגל כלשהו עבור משפחתנו ועבור קהילת ניר עוז היקרה. קהילה שעכשיו יכולה להישיר מבט לשיקום ובנייה. ובאותה נשימה אנחנו מבטיחים לא לשכוח ולו לרגע שבעזה יש עדיין חטופים שחייבים לחזור לביתם. למשפחותיהם. לנחלתם. אנחנו לא נסתפק בסיסמאות ונמשיך במאבק להחזרתם, עד האחרון שבהם. ועוד דבר אחד אבא, עברו יותר משנתיים אומנם אבל אתה חסר לי, כל יום. כואב ואוהב בנך רותם".
שרוליק קלבו, בנו המאומץ של עמירם, אמר: "באוקטובר 2023. אנחנו, טלי ואני ביוון. 09:30 בבוקר, כותב לו, 'עמירם, תנעלו בממ"ד, הצבא בדרך'. ואין ויים כחולים ואין צבא בדרך. עמירם, כתבתי את המכתב הזה אליך ועליך אתמול בחמש בבוקר. אחרי לילה מלא במחשבות, ידעתי שהרגע הזה יגיע ושצריך להתחיל לפחות לכתוב משהו. לא יכולתי. למדתי בכאב, לצערי, לא ממך, את החשיבות של סגירת מעגל. לא הבנתי שרק בעצמם חזרתך הביתה הראש יכול להתחיל להירגע ולהתחיל לעכל את כל מה שקרה לנו והלב חוזר לאט לאט לפעום. חזרת הביתה. לא אדע לעולם מה שעבר עליך שם. עכשיו אפשר לנשום קצת. אתה האחרון בתור לקבורה בניר עוז. אולי עכשיו העשב בשבילים בבית הקברות שנדרסו על ידי אלפי אנשים בעשרות לוויות יוכל קצת לגדול. יש לנו עדיין 11 אחים באדמת עזה המקוללת ועד שלא נחזיר אותם הביתה, לא נוכל להמשיך. היה שלום עמירם, שלום אבא. תחסר לי".
בתו רוית נוחומוביץ׳, ספדה לו: "אבא, השבועות האחרונים היו קשים מנשוא. כאילו לא עברנו מספיק מעינויי חוסר הוודאות, החמאס המשיך להתל בנו עוד ועוד. האפשרות שהנה, אתה שב אלינו אחרי שנתיים כדי שתוכל סוף סוף לנוח באדמת ניר עוז, נראתה לרגעים אמיתית עד כדי כאב ודפיקות לב מואצות ולעתים התרחקה עד כדי ייאוש מכרסם ומייסר. המחשבה שייתכן שתישאר שם לעד הייתה בלתי נסבלת עבורי. במשך תקופה ארוכה חיינו בחוסר וודאות לגבי גורלך, לגבי הנסיבות הנוראיות שבהן מצאת את מותך בשבי".
עוד הוסיפה רוית: "אבא, אני כל כך מצטערת שזה לקח זמן כה רב, סליחה שלא הצלחנו להחזיר אותך בחיים, סליחה שעבורך הזמן נגמר, סליחה שנאלצת להישאר מוטל שם זמן כה רב. בוודאות יש משהו מקל, משהו שמאפשר להרגיע את הלב, משהו שמשחרר את היום השחור בתולדותינו. הוודאות מגיעה לכל המשפחות ואף משפחה לא תישאר לבד במאבק להשבת אהובינו. נקלענו לטרגדיה ומאבק שהוא כבר לא רק הסיפור הפרטי שלנו, הוא הסיפור של העם הזה, המדינה הזאת וערכים שכולנו חייבים להילחם עליהם. במאבק הזה לא היינו לבד. היינו עטופים באנשים טובים ורבים שנרתמו והקדישו את עצמם למטרה הנעלה הזאת של השבתך והשבת כולם. עד החטוף האחרון זו לא סיסמא - זה ערך. זה עשייה, זו צעקה שחייבת להדהד כל הזמן וכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו - איפה הוא היה ומה הוא בוחר לעשות בעת הזאת?".
עמירם קופר, בן 85 במותו, נמנה על מקימי קיבוץ ניר עוז. הוא היה נשוי לנורית, ששוחררה משבי חמאס לאחר 17 ימים, והשניים התגוררו בקיבוץ 70 שנה. עמירם כתב שירים, ולפעמים גם על פוליטיקה. קופר, כלכלן, משורר ומלחין, ראה בהקמת הקיבוץ וביישובי הנגב המערבי את משימת חייו.
הוא הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ותשעה נכדים. הקשר איתו נותק בבוקר שבת ה-7 באוקטובר, וב-3 ביוני 2024 הודיע צה"ל כי נרצח בזמן שארגון הטרור החזיק בו, וגופתו מוחזקת בעזה. אשתו נורית קופר נחטפה גם היא ושוחררה כעבור שבועיים, בחודש אוקטובר 2023.
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.