חמאס ניצל את מדיניות "ניהול הסכסוך" של ישראל: כך נבנתה ה"קונספציה" על ארגון הטרור | התחקיר המלא
מימי צוק איתן ועד למתקפת הטרור הרצחנית של 7 באוקטובר • ההתמקדות באיראן ובחיבזאללה וראיית ארגון הטרור כ"אויב משני" • והתפיסה שהגיעה עד לדרג המדיני • ממצאי תחקירי צה"ל
הדרג המדיני והצבאי של מדינת ישראל נשענו על תפיסות שונות שנבנו במשך שני, והן אלו שעיצבנו את המדיניות מול רצועת עזה וחמאס עד לבוקר שבעה באוקטובר, כך עולה מתחקירי צה"ל שפורסמו הערב (חמישי).
מומלצים
מהתחקירים עלה כי במישור הביטחוני, מדינת ישראל התמקדה בעשורים האחרונים באיראן ובחיזבאללה, כאשר המדיניות מול עזה טמנה בחובה פרדוקס: חמאס לא לגיטימי, אך לא מתקיים עיסוק בבניית חלופה והוא הוגדר כ"אויב משני".
עוד עלה כי מדינת ישראל בחרה במדיניות "ניהול סכסוך", שתכליתה שימור ושיפור של המציאות הקיימת, וממנה נגזרה שיטת הפעולה הצבאית. כלומר, ניתן לייצר תקופות ממושכות של שקט, לאור הבנה (שהתבררה כשגויה) לפיה חמאס אינו מעוניין ואינו נערך למלחמה רחבה, וניתן להפעיל עליו מנופים שיצמצמו את המוטיבציה למלחמה (בעיקר בזכות שיפור תנאי המחייה ברצוה). התפיסה התבססה על הגנה, הסדרה, מאמצים למניעת התעצמות, מוכנות "לימי קרב" והיערכות להתפתחות מלחמה. בדיעבד התנהלות חמאס כללה רכיבי הונאה שהזינו וחיזקו את התפיסה. בדיעבד זו הייתה טעות גדולה.
לפי התחקירים, האיום של התקפה מפתיעה ורחבה, לא נתפס כתרחיש הייחוס, לאור פער בהבנת האויב. צה"ל וגופי הביטחון תפסו את ארגון הטרור כאיום מוגבל ותגובתי בבסיסו וכי תבוא התרעה. ההנחה הייתה כי לא תהיה מתקפה רחבה ללא התרעה. מצב "שומר החומות" היה נקודה משמעותית בה מפתח פער בהבנת האויב, שחיזקה תפיסה שגויה לפיה חזק מורתעת מהפעלת הכוח הישראלית, בעוד חמאס צבר ביטחון, תחושת מסוגלות והזדמנות ליוזמה רב-זירתית וגיוס צירי.
היבט שנוסף שעלה הוא כי לפי התפיסה שהיתה קיימת, האיום הגדול הוא הירי (תמ"ס), איום הפשיטה מוגבל בשנים האחרונות, על רקע המכשול שהוקם, ותפיסה שהתבררה כשגויה ביחס להישגי "שומר החומות" למול מנהור חמאס, המיקוד הצבאי היה בעיקר ביכולת הירי. תחת הנחה לפיה יכולות המודיעין, המכשול וההגנה מגבילות את יכולת חמאס לבצע פשיטה רחבה.
עוד עלה כי התקופה הארוכה שכללה רק "סבבים", ללא מלחמה רחבה, תרמו לתחושת עשייה ואוששו את הרעיון הבסיסי לפיו ניתן לרסן את חמאס, או לחלופין לשחוק את יכולותיו, גם ללא לחימה רחבה. במקביל, על רקע הפער בהבנת התפתחות האיום המשמעותי מהרצועה, תפיסת ההגנה גרסה כי ניתן לייצר מענה איכותי שמבוסס על מודיעין, מכשול והגנה. לאור אילוצי המשאבים וצמצום הסד"כ בגבול, הייתה תחושת ביטחון מופרזת ביכולותיו.
התחקירים העלו כי בשנים האחרונות התפתחה בצה"ל תפיסה ביחס למלחמה רב-זירתית, והתקיימו תהליכים לשכלול התפיסה ובניין כוח מתואם. עם זאת, במהלך המלחמה התברר כי תפיסת האויבים את המלחמה הרב זירתית הייתה מתקדמת יותר מכפי שהיכרנו, עד כדי גיבוש רעיון מערכתי-צירי להשמדת ישראל.
עיקרי המסקנות:
1. המערכת הישראלית - המדינית והצבאית - נכנסה ל-7 באוקטובר עם מערכת תפיסות מבוססת, שעיצבה את האסטרטגיה המדינית והצבאית למול רצועת עזה.
2. ב-7 באוקטובר קרסו יסודות מרכזיים בתפיסה - תפיסת ניהול הסכסוך קרסה, חמאס יזם מתקפה רחבה על קרקעית ומפתיעה, המודיעין לא סיפק התרעה והמחשבה שניתן להגן מול אויב מבוסס על קו המגע קרסה גם היא.
3. מערכת התפיסות הישראלית הייתה מושרשת ועמוקה, ולאורך השנים לא היה מאמץ שיטתי ומשמעותי לערער עליה ולא התקיים דיון מעמיק סביב השאלה - מה אם אנחנו טועים?
הלקחים אותם הפיק צה"ל מתוצאות התחקיר:
1. לא נכון "לנהל סכסוך" מול אויב שתכליתו השמדתך - חמאס ניצל את מדיניות "ניהול הסכסוך" של ישראל כדי לקדם תכנית סדורה למתקפה רחבה.
2. מניעת איום מיידי או משמעותי, ובפרט אויב על הגבול יש להעדיף את הסרת האיום על פני השגת שקט בטחוני, תוך מאמץ למניעת התבססות אויב בקרבת הגבול.
3. למנוע את האיום הבא - הגישה המניעתית מחייבת ניתוח של אבולוציית האיום, כפי שהשתקף במעבר של חמאס מפשיטה בתווך תתייק לפשיטה עילית רחבה.
4. המכשול הוא חלק מתפיסה משולבת איסוף, אש וסד"כ רלוונטי - ובהיעדר יכולות תומכות מספקות, לרבות סד"כ, תועלתו תרד משמעותית.
5. שינוי התפיסות ולקחי המלחמה, ובראשם מניעת איום מידי או משמעותי ומניעת אויב על הגבול, לצד ריבוי האיומים הכוללים מחייבים הגדלת היקף המשאבים והיכולות.
6. הבקרה התפיסתית נדרש תהליך סדור ומעמיק של בקרה, בחינה וערעור של התפיסות האסטרטגיות המודיעיניות והמבצעיות.
7. המלחמה ממחישה את הצורך של צה"ל ומדינת ישראל לבנות את עצמם למערכה רב זירתית רחבה.
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.