קית' סיגל בבקשה לטראמפ: "החזר את החטופים הביתה"
פדוי השבי תיאר את הזוועות שעבר, הודה לנשיא ארה"ב וביקש את עזרתו • "חייתי בפחד מתמיד - הורעבתי ועוניתי פיזית ונפשית" • המשוחרר אור לוי הצטרף לקריאה להשיב את החטופים: "אלון ואליה, אני מחכה לכם"
שורד השבי קית׳ סיגל פנה היום (שישי) לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בסרטון: ״הוחזקתי במשך 484 ימים בתנאים בלתי נתפסים, וכל יום הרגיש כאילו הוא עלול להיות יומי האחרון. בבקשה, תחזיר אותם הביתה״.
מומלצים
״שמי קית’ סיגל, ואני אזרח אמריקאי בן 65. אני אוהב מוזיקת קאנטרי ואוהב לאכול פנקייקים בבוקר שבת. אבל אלה היו החיים הקודמים שלי. מ-1 בפברואר אני חטוף משוחרר של חמאס. אני שורד״, אמר בפתח דבריו.
הוא המשיך בפנייה לנשיא טראמפ ואמר: ״אתה הסיבה לכך שאני בבית, בחיים. בזכותך התאחדתי עם אשתי האהובה, ארבעת ילדיי וחמשת נכדיי. תודה לך על המאבק המתמשך שלך בטרור ועל המנהיגות האמיצה שלך שהחזירה אותי ורבים אחרים לביתנו, למשפחותינו, לביטחון ולשלום״.
עוד הוסיף לתאר את זוועות השבי שחווה: ״כשהייתי בעזה, חייתי בפחד מתמיד - פחד לחיי ולביטחוני האישי. הורעבתי ועוניתי פיזית ונפשית. כשהמלחמה התעצמה, המחבלים שהחזיקו בי התנהגו אליי באכזריות רבה עוד יותר. הם בעטו בי, ירקו עליי, והחזיקו אותי ללא מים, ללא אור וללא אוויר״.
לאחר מכן שב ופנה לנשיא: ״המנהיגות שלך, הכוח והסמכות שלך הכרחיים כדי לאכוף את הפסקת האש ולשים קץ לסכנות היומיומיות המיותרות לחייהם של החטופים והאזרחים החפים מפשע. מנהיגותך ועוצמתך יבטיחו שההסכם יכובד על ידי כל הצדדים. זה מה שיאפשר לכל 76 החטופים לחזור הביתה למשפחותיהם. אני מאמין בכוחך ובמנהיגותך, אדוני הנשיא. גם החטופים חסרי האונים, המוחזקים במנהרות הקרות והחשוכות בעזה, מאמינים בך. בבקשה, תחזיר אותם הביתה״.
כזכור, קית׳ שוחרר לפני כשבועיים משבי החמאס לאחר 484 ימים בשבי חמאס יחד עם עופר קלדרון וירדן ביבס, במסגרת הפעימה הרביעית בעסקת החטופים. הוא ואשתו אביבה סיגל נחטפו מביתם בכפר עזה במתקפת הטרור ב-7 באוקטובר. אביבה שוחררה בעסקת החטופים הראשונה.
במקביל, אור לוי, ששוחרר משבי חמאס מספר ימים לאחר מכן פירסם היום פוסט בו כתב: ״פה כבר שבוע, שבוע מאז שנולדתי מחדש, מנסה לעכל קצת את מה שקרה ב-491 הימים שפספסתי, לנסות להבין מה התרחש פה במדינה בזמן הזה. ביקרתי היום בכיכר לראשונה, התעקשתי על זה למרות התנגדות של המשפחה והרופאים, היה לי חשוב להבין כל מה שעשיתם וממשיכים לעשות, לראות את העבודה המרגשת שכל כך לא מובנת מאליה״.
אור שיתף: ״בזמן שלי בעזה לא ידעתי אם אשתי בין החיים או לא, בשורה כל כך קשה שקיבלתי כשחזרתי אבל הבטחתי לה בכל יום שהייתי שם שאני אמשיך ואהיה חזק בשבילה ובשביל המתנה הכי גדולה שהיא נתנה לי בחיים, מוגי. אני אולי כאן אבל יש לי עוד אחים ואחיות רבים בתופת של עזה והזמן שלהם אוזל״.
הוא בפנה בתודה לכל מי שנלחם לחזרתו וסיכם: ״התקווה מתה אחרונה. אלון ואליה, אני מחכה לכם. את כולם! עכשיו! Whatever it Takes״. ב-7 באוקטובר אור בילה עם אישתו עינב במסיבת הנובה. הוא נחטף מאחת ״ממיגוניות המוות״ סמוך לרעים, ועינב נרצחה שם. אור גילה זאת רק כששב ארצה מהשבי. בנם, אלמוג היה רק בן שנתיים כשנחטף ועם שובו הוא התאחד איתו.
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.