הדילמה בישראל אחרי חיסול "גדול הסרבנים" של חיזבאללה
רמטכ"ל חיזבאללה עלי טבטבאי סימן את הקו הניצי בדירות המסתור בדאחייה ושלל כל פתרון דיפלומטי עם ישראל • הבכיר חוסל שלושה חודשים אחרי מבצע "פסגת האש" בקטאר • למה ישראל חותרת? • ניתוח
היית'ם עלי טבטבאי, לשעבר רמטכ"ל חיזבאללה צילום: רשתות ערביות
במערכת הביטחון ראו בעלי טבטבאי "גדול הסרבנים" של חיזבאללה - לא רק רמטכ"ל בפועל ואחראי על בניין הכוח - אלא מי שהטה את הכף ובחר בכל פעם בהתכתשות עם ישראל. בעולמות בהם שיקום הארגון נחשב להפרה בוטה - טבטבאי סימן את הקו הניצי בדירות המסתור בדאחייה.
מספר פעמים במהלך הדרך, כשקמו קולות שביקשו להתקדם לקראת פתרון דיפלומטי - הוא היה זה שבלם את המאמצים מול המתווכות. ישראל ראתה בו גידול ממאיר שצריך לחסל - ויפה שעה אחת קודם. כזה ששווה לנטול סיכונים כדי להוציא אותו מהמשוואה.
מומלצים
מזכיר משהו, לא? שלושה חודשים אחורה למבצע "פסגת האש" בקטאר: בישראל תדרכו (עוד בטרם נודע גודל המבוכה) עד כמה היה חשוב לפגוע בחליל אל חיה - "גדול הסרבנים" של חמאס. רגעים לפני חתימה על הפסקות אש, היה זה שבלם והחזיר את הגלגל לאחור. מי שהקשה את ליבו של הארגון ובחר במקלות בגלגלים של ישראל והמתווכות.
גם היום, הפתרון הבינלאומי הוא שעומד למבחן. מה יעשה הצד שהותקף? בחוכמת הבדיעבד, תוך חודש מהתקיפה חמאס לא רק חזר לשולחן המו"מ - אלא גם שחרר חטופים בפועל.
ובזירה הלבנונית: בעוד חודש יפוג תוקפו של ההסכם בתום שנה של אש - והדילמה בישראל גדולה. האם התקיפות הדו-יומיות של חיל האוויר הצליחו לגרום לחיזבאללה לוותר על המוטיבציה להתעצם? כרגע לפחות, המציאות הוכיחה שלא.
ישראל הגבירה בחודש האחרון את קצב התקיפות וגריעת היכולות, וזה עדיין נראה כמו טיפה בים של חימוש. מנגד, לא חיזבאללה שש להתפרק - ולא עמיתיו בצבא לבנון ששים לפרקו.
אז אולי צריך לדון על הסכם חדש? ואם זו המטרה - האם צריך להגיע אליה בלחץ צבאי? המצור והלחץ הצבאי על העיר עזה הוכיח את עצמו היטב במעלה הדרך. הנחת העבודה בקרב רבים בצבא אומרת: אם מודל התקיפה בקטאר לא יעבוד בלבנון - אולי מודל העיר עזה יעשה את העבודה.
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.