דלג לתוכן
מבזקים

לא מסתכלים בעיניים: ההנהגה מהססת להגיע לצפון - האויב כבר לא חושש | אוריה קשת

בזמן שהדרג הפוליטי מגיע לזירות פגיעה ומתייצב מול מצלמות, ביישובי הגבול מחכים למשהו אחר לגמרי • לא הצהרות, אלא נוכחות, מבט בעיניים ואמירה כנה על המציאות הביטחונית

פורסם: עודכן:
חשד לירי נ"ט: מספר רכבים נפגעו במשגב עם, ככה"נ לכוד בפנים

חשד לירי נ"ט: מספר רכבים נפגעו במשגב עם, ככה"נ לכוד בפנים צילום: שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

יש רגעים שבהם מבינים שהסיפור כבר לא מתחיל באויב. האויב שם, ברור ומוכר. השאלה האמיתית היא מי אמור להוביל - ופשוט לא נמצא.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

זה היה עוד יום קשה בצפון, לא עוד יום ולא עוד שגרה מתוחה, זה יום שנגמר עם הרוג. יום של מציאות בלתי אפשרית: אנשים שקמים בבוקר ולא יודעים איך ייגמר היום, בשקט מתוח או בעוד לילה של ריצות לממ"ד.

מומלצים

במקביל, בדרום חוזרת אותה תמונה מוכרת. שרים, חברי כנסת ומצלמות. כולם מגיעים, מדברים, מבטיחים. עומדים מול הריסות בערד ובדימונה, מצביעים על קירות שבורים, מדברים על תגובה, על הרתעה, על כך ש"לא נעבור על זה בשקט".

ראש הממשלה בנימין נתניהו בזירת הנפילה בערד צילום: אבי אוחיון/ לע״מ

אבל יש מקום אחד שאליו הם לא מגיעים - משגב עם. ולא, זה לא במקרה. בקיבוץ אין הריסות להצטלם עליהן. אין דרמה שמצטלמת טוב. יש שקט מתוח שלא נכנס לפריים. ויש שם אנשים. אנשים שלא מבקשים נאומים או הצהרות, אלא נוכחות. שמישהו יגיע, יעמוד מולם, יסתכל להם בעיניים ויגיד את האמת.

גבר נהרג מפגיעה של טיל נ"ט במשגב עם שגבול לבנון
גבר נהרג מפגיעה של טיל נ"ט במשגב עם שגבול לבנון צילום: שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

והאמת הזו לא נוחה: אין כאן שינוי מציאות, אין הסרת איום. יש גבול נפיץ, אויב שממתין להזדמנות, ואזרחים שחיים בין שגרה לפחד. במקום לומר זאת, הציבור מקבל עוד סבב של הצהרות, עוד איומים ועוד הבטחות, כאלה שנגמרות יחד עם המהדורה.

הסיבה פשוטה: להגיע למקום כמו משגב עם דורש יותר. שם אין קיר להישען עליו ואין תמונה שתיראה טוב. יש רק שאלות קשות - למה המצב לא משתנה, ומה באמת צפוי בהמשך. ושם כבר נדרשת מנהיגות. לא של מיקרופונים או ציוצים, אלא מנהיגות של נוכחות, להגיע, לעמוד, לא לברוח.

עופר מוסקוביץ, שנהרג מירי חיזבאללה לקיבוץ משגב עם

בפועל, התמונה הפוכה: הנהגה שמגיעה למקומות שקל לדבר בהם, ונמנעת מהמקומות שבהם צריך בעיקר להקשיב. מצטלמים מול הריסות, אך לא עומדים מול האנשים. זו לא חולשה. זו בחירה. בחירה להגיע למקומות הנוחים, לדבר לקהל התומכים, ולא לאזרחים שחיים בקו העימות. וכשזו הבחירה, אין פלא שהצפון מרגיש לבד. לא כי אין צבא או יכולת - אלא כי אין מי שמוכן לעמוד שם באמת.

הצפון לא צריך עוד מילים. הוא צריך מנהיגות שמגיעה, מסתכלת בעיניים, ואומרת אמת, גם כשהיא לא נוחה. והמסר שעולה מהשטח ברור: יש מי שיודעים להגיע להריסות. אבל עדיין לא יודעים להגיע לאנשים. ובמקום שבו מנהיגים מהססים להגיע - האויב כבר לא מהסס בכלל.

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.