דלג לתוכן
מבזקים

עשרות הברחות בשבוע, והצבא חוגג "הצלחה": הבלוף בגבול מצרים

הצבא מתגאה בעבודה קשה ובטכנולוגיות מתקדמות • בפועל הגבולות לא ברורים, הסמכות לטיפול נמצאת בסימן שאלה – והמדינה מסרבת למנות אחראי שיטפל במחדל • פרשנות

פורסם: עודכן:

חודשיים אחרי שהתפוצצה תופעת ההברחות מגבול מצרים - שחשפה כמה קל להעביר כמויות מסחריות של נשק איכותי למדינת ישראל ללא הפרעה, בחמ"ל המרכזי של אוגדה 80 סיכמו, כבכל שבוע, את נתוני ההברחות השבועיים - ומספר בלתי נתפס הועבר לפיקוד: 46 הברחות בשבוע. 

אל תתפסו את הראש בדאגה, אנחנו עוד לא שם. אבל עם כמה שקשה להאמין - בגבול מצרים דווקא חגגו את ההצלחה המסחררת. כשהכול יחסי בחיים - אז עד לפני חודש, נרשמו 153 רחפנים בכל שבוע. כל אחד מהם נושא עליו עשרות ק"ג של אמל"ח איכותי שלא ניתן להבריח דרך היבשה, סמים בקנה מידה של קרטל מקסיקני ואפילו חיות טרופיות.

מומלצים

כוחות צה צילום: דובר צה"ל

כוכבית קטנה לפני: בצה"ל סופרים רק את מה שמצליחים לגלות ולסווג כרחפן. מה עם אלו שלא מצליחים לגלות? הנחה העבודה שיש כאלה. אבל איש לא יודע לאמוד את הממדים.

אך כעת, כשהספירה עומדת על הברחה וחצי ביום ממוצע – זה הזמן להתפאר בהישגים הכבירים. במהירות הקפיצו את הכתבים לגבול מצרים ופתחו בתדרוך על התפיסה החדשה ששינתה את המציאות: "אם בשנות ה-50 היו נלחמים ביתושים במקום לייבש ביצות - הם עד היום היו נלחמים ביתושים. אנחנו מעדיפים לייבש ביצות", הצהיר קצין בכיר ופרס את התוכנית על רגל אחת. סוף סוף. ייבוש ביצות זה ערך ציוני-יסודי שמחזיר את המפקדים למקורות. 

ואכן, חיל האוויר כבר הוסיפו כלים לגילוי, בקרה ויירוט רחפנים, הם הורידו את כמות היתושים משמעותית. אבל האם הוא פותר את הבעיה?

כך עובד מערך ההברחות

שרשרת ארוכה ומסובכת בין צידו האחד של גדר מצרים - לבין השני. 

היא מתחילה בקניית רחפנים, שמגיעים תמיד מהצד הישראלי. במצרים אסור לפי חוק לקנות רחפנים. כמה נוח. על החוק המצרי שאוכף קניית אמל"ח אין צורך להרחיב.

בדואים במשפחות חצויות - חלקן בצד הישראלי וחלקן בצד המצרי מכינים את הליך ההעברה. בוחרים נקודה על הגבול (כ-2 ק"מ מהצד המצרי, כ-9 ק"מ מהצד הישראלי). 

המבריח הישראלי, בעל תעודת זהות כחולה, מרים את הרחפן לאוויר ומטיס אותו לצד המצרי. שם כבר מחכה האמל"ח שהגיע מסיני, מחמאס, מאיראן או מסודן. איש לא יתעמת מול המבריח בצד המצרי, ותוך דקות בודדות - הרחפן בדרך חזרה לישראל.

המבריח הישראלי מקבל את הרחפן, מניח אותו בתא המטען של הטנדר שלו, מכסה אותו בשמיכה ועולה על הכביש. חצי מיליון שקל בכלי נשק שרק מחכים לפריקה. לפעמים יש כבר קונה בתוך שטח ישראל שמחכה למשלוח.

והאבסורד?

- גבולות המדינה - באחריות צה"ל

- ⁠המבריחים - באחריות המשטרה

- ⁠הפעילות הביטחונית שלהם - באחריות שב"כ

- ⁠תפיסת המבריחים - באחריות משמר הגבול

כן, הגבול המצרי נמצא גם באחריות המצרים. בישראל פשוט מעדיפים לקרוא לו "הגבול המערבי" כדי לשמור על קשר עם השותף - שיודע היטב מה קורה לו בגבולות.

צה"ל הקטן - לא יודע להגן על הגבול

בצה"ל דפקו על השולחנות והגיעו לשר הביטחון, שהורה: אכריז על שטח צבאי סגור בגבול מצרים. אם המבריח ייכנס למרחב צבאי - המח"ט יקבל כלים להתמודד בעצמו עם התופעה. מה עם המשטרה שיכולה לשים קץ לתופעה גם בתוך גבולות המדינה? לא ברור. אבל שוב, נוטלים ממנה סמכויות ומעדיפים להעביר לצה"ל. פה כבר לא מדובר בצבא הגדול שמתמרן בעזה ובלבנון – אלא בזה הקטן שניצב להגנה על גבול מצרים.

חמ"ל עם כל הגופים הביטחוניים אמור לקום בבאר שבע ולסייע בהתמודדות עם התופעה - אך איש לא יעמוד בראשו. בהחלטת שר הביטחון, אין פרויקטור שיתכלל את האירוע ויוביל את המערכה לייבוש ביצות האמל"ח בדרום. ואם הוא היה ממונה, אולי הוא היה מגלה למערכת הביטחון שהן בכלל לא נמצאות בגבול, אלא בפזורה.

המדינה מסרבת למנות אחראי

בחזרה לחגיגות: עם ההבנה שהגענו רק לחצי מאה של הברחות בשבוע - החליטו להעמיד קצין בכיר שיענה לשאלות העיתונאים. סוף סוף מישהו שיוכל לתווך לתושבים את המציאות. אבל אז בצה"ל בחרו להביא מג"ד שתופס את הגזרה. לא בכיר מספיק כדי להיות בר סמכא - ולא מקומי מספיק כדי להעביר את תמונת המצב המלאה.

וזה אולי הסיפור כולו. אין איש אחד שיסתכל לתושבים בעיניים. פרויקטור מטעם המדינה שיבקש את סליחתם על חודשים שזעקו והרעידו את המדינה למרות ההכחשות, שיודה להם על ההתיישבות המסורה בגבול הרחוק - ויבטיח שיקשיב להם.

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.