דלג לתוכן
מבזקים

הברית הסודית: הפגישה שהודו ניסתה להסתיר | מיוחד לסופ"ש

אוגוסט 1977, משה דיין נחת בניו דלהי כמעט כמו תרמילאי אחרי צבא • אלא ששם, הוא מתגנב לבית ממשל צדדי • אז למה כל החשאיות, ומה היה קורה אילו היו מגלים שהוא נמצא באותה עת בתת-היבשת?

פורסם: עודכן:

מה גורם לשר חוץ ישראלי… ללבוש כובע רחב שוליים, להרכיב משקפי שמש ענקיים, ולהסתובב בניו־דלהי כאילו היה שחקן בסרט ריגול סוג ב’? תשכחו מג’יימס בונד – קבלו את משה דיין. אוגוסט 1977. דיין נוחת בניו־דלהי. לא עם שטיח אדום, לא עם צבא עיתונאים – אלא כמעט כמו תרמילאי אחרי צבא.

מומלצים

הוא מתגנב לבית ממשל צדדי. שם מחכים לו ראש הממשלה מורארג’י דסאי ושר החוץ אטל בהארי ואג’פאיי.

למה כל החשאיות? כי מספיק צילום אחד של דיין ברחוב – וכל הקואליציה ההודית הייתה מתפרקת כמו מגדל קלפים.

באותה תקופה, להודו היו יחסים רגישים מאוד עם העולם הערבי. אפילו שמועה על התקרבות לישראל יכולה להצית מהומה פוליטית. דיין, במיטב סגנונו הישיר, מציע: "בואו נפתח ערוץ רשמי. אפילו קונסוליה קטנה. לא צריך מצעד צבאי – שולחן, כיסא, דגל. קטן. משהו צנוע". אבל דסאי נבהל. הוא לא מפחד מישראל… אלא מהעיתונות בבית. הפגישה מתפוגגת. דיין יוצא עצבני, מסרב לקבל אפילו מתנת פרידה. והיה לו פה גדול – בדרך לשדה התעופה, הוא מספיק לעקוץ על "העוני שראה ברחובות".

לקריאה נוספת:

• 

• 

• 

לא בדיוק הדיפלומט הכי רגיש במזרח". והכול – בסוד מוחלט. שלוש שנים שקט. עד שיום אחד, 1980, העיתונאי אורי דן שולף את הקלף במעריב. בבת אחת – מבוכה לאומית בהודו: ‘מה?! שר חוץ ישראלי בתחפושת? ביקר פה, נפגש, חזר – ואנחנו אפילו לא ידענו?

אפשר רק לדמיין את הפוליטיקאים ההודים – מתפתלים מול מצלמות, מנסים להסביר מה בדיוק קרה.

אז כן – הביקור של דיין נכשל. אבל לפעמים, דווקא כישלון רועם – הוא שמכין את הקרקע לברית חשאית ארוכת שנים.

ובפרק הבא? לא סתם ביקור מחופש… אלא תוכנית אמיצה להפצצה גרעינית משותפת של ישראל והודו

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.