דלג לתוכן
מבזקים

כשקול אחד עצר מדינה שלמה: 51 שנה למותה של אום כולתום

מהכפר בדלתת הנילוס, דרך הופעות בישראל ועד הלוויה עם מיליונים בקהיר • 51 שנה אחרי מותה, סיפור חייה של אום כולתום חושף איך זמרת אחת הפכה למיתוס תרבותי, פוליטי ורגשי בעולם הערבי

פורסם:
הזמרת אום כולתום

הזמרת אום כולתום צילום: AP Photo/Alex Brandon

אום כולתום לא הייתה רק זמרת מצליחה או אייקון מוזיקלי, אלא תופעה תרבותית כוללת שהשפעתה חרגה הרבה מעבר לעולם האמנות. בעולם הערבי של המאה ה-20, שבו הרדיו היה כלי התקשורת המרכזי, הפכו הופעותיה לאירוע לאומי של ממש. אחת לחודש, בערבי חמישי, שודרו הקונצרטים שלה בשידור חי, ובמהלכם נדמה היה שהזמן עוצר: רחובות התרוקנו, תחבורה הואטה, ובתי קפה ובתים פרטיים התמלאו במאזינים שישבו מרותקים למקלטי הרדיו. עבור רבים, לא היה מדובר רק בהאזנה למוזיקה, אלא בחוויה רגשית, כמעט רוחנית, שחיברה בין הפרטי לקולקטיבי.

שיריה הארוכים, שנמשכו לעיתים 45 דקות ואף יותר משעה, לא היו שחזור קבוע של הקלטה אלא יצירה חיה, מתפתחת. אום כולתום נהגה לחזור על שורות מסוימות שוב ושוב, לשנות את הביצוע בהתאם לתגובת הקהל, ולבנות בהדרגה מתח רגשי שהגיע לשיאים של אקסטזה מוזיקלית. סגנון זה, המכונה "טראב", הפך אצלה לאמנות עילאית - כזו שמעטים הצליחו לשחזר מאז.

מומלצים

ילדות, דת וכישרון יוצא דופן

אום כולתום נולדה בכפר תמאי א-זהרייה שבדלתת הנילוס במצרים למשפחה ענייה ושמרנית. אביה, השייח' איבראהים סעיד אל-בלתאגי, היה אימאם במסגד המקומי, והחינוך שקיבלה בבית היה דתי ומסורתי. כבר בגיל צעיר מאוד התגלה כישרונה יוצא הדופן: היא למדה לדקלם את הקוראן, הצליחה לשנן אותו כולו בעל פה, ופיתחה שליטה נדירה במקצבים, בהגייה ובניואנסים קוליים - יכולות שישפיעו עמוקות על סגנון השירה שלה בהמשך חייה.

כדי לאפשר לה להופיע בציבור מבלי לפגוע בנורמות החברתיות של התקופה, נהג אביה להלביש אותה כנער צעיר, והיא הצטרפה ללהקה משפחתית ששרה שירי דת בחתונות ובחגים. חוויות אלו, של שירה מול קהל חי כבר בגיל צעיר, הניחו את היסודות לביטחון הבימתי יוצא הדופן שלה. הקול שצמח מתוך המסורת הדתית לא נעלם גם כשפנתה לשירה חילונית - אלא הפך למרכיב מרכזי בעומק, ביציבות ובכוח הרגשי שאפיינו אותה לאורך כל הקריירה.

אום כולתום צילום: AP Photo

מכפר קטן למרכז התרבות הערבית

המעבר לקהיר סימן נקודת מפנה בחייה של אום כולתום. בירת מצרים של שנות ה-20 וה-30 הייתה מוקד של תסיסה תרבותית, מודרניזציה ופתיחות לרעיונות מערביים, תהליך שתואר בהרחבה גם ביצירותיו של נגיב מחפוז. בתוך מציאות זו, הצליחה אום כולתום למצב את עצמה כגשר בין המסורת המוזיקלית הערבית לבין סגנונות חדשים, מתוחכמים ועירוניים יותר.

שתי דמויות מרכזיות תרמו לפריצתה הגדולה: המשורר אחמד ראמי, שלמד בסורבון והביא עמו השפעות ספרותיות אירופיות, והמלחין מוחמד אל-קאסבג'י, שנחשב לחדשן מוזיקלי. ראמי כתב לה יותר מ-130 שירים, חלקם אישיים מאוד, והעשיר את עולמה הרגשי והאינטלקטואלי. אל-קאסבג'י, מצדו, הרחיב את גבולות המוזיקה הערבית והעניק לה כלים מוזיקליים שאפשרו לה להפוך לכוכבת הבמה הגדולה של זמנה.

עצמאות נשית בעולם גברי

בעולם שבו נשים אמניות היו לרוב תלויות במפיקים, מנהלים ופטרונים גברים, אום כולתום הייתה יוצאת דופן. היא ניהלה את הקריירה שלה בקפדנות ובשליטה כמעט מוחלטת: בחרה בעצמה את המילים, הלחנים, הנגנים ואפילו את סדר השירים בהופעות. היא ניהלה משא ומתן קשוח על חוזים, הקפידה על תדמית שמרנית ומכובדת, והתרחקה משערוריות או מחיי בוהמה.

עצמאות זו לא הייתה רק כלכלית, אלא גם תרבותית וסמלית. אום כולתום הפכה למודל של אישה חזקה בעולם ערבי פטריארכלי, מבלי לאתגר ישירות את הנורמות החברתיות - אלא באמצעות הצלחה, משמעת וכישרון בלתי ניתן לערעור. בכך סללה דרך לדורות של אמניות ונשים יוצרות בעולם הערבי.

המוזיקה שהפכה לכלי לאומי

עם עלייתו של גמאל עבד אל-נאצר לשלטון, הפכה אום כולתום לחלק בלתי נפרד מהפרויקט הלאומי המצרי. היא נחשבה מקורבת לנשיא, ושיריה שימשו לא אחת לבניית זהות לאומית ולחיזוק תחושת האחדות בעולם הערבי. שידורי הקונצרטים שלה ברדיו לא היו רק אירוע תרבותי, אלא גם מסר פוליטי סמוי של כוח, גאווה ועמידה מול אתגרים.

לאחר תבוסת מצרים במלחמת ששת הימים ב-1967, יצאה אום כולתום למסע הופעות בינלאומי, והכנסותיו הועברו לתמיכה בצבא המצרי. הצעד הזה חיזק מחדש את מעמדה כסמל לאומי, והפך אותה לדמות מאחדת בתקופה של משבר, אובדן והשפלה לאומית.

אום כולתום צילום: -

ישראל והמרחב המזרח-תיכוני

הופעותיה של אום כולתום בארץ ישראל בשנות ה-30 משקפות תקופה אחרת, שבה התקיימו קשרי תרבות פעילים בין קהילות ערביות ברחבי האזור. לאחר קום המדינה, היחס אליה בישראל הפך מורכב הרבה יותר: במישור הרשמי והמדיני שיריה נתפסו כטעונים פוליטית, אך במישור החברתי והתרבותי הם המשיכו לחיות.

בקרב יהודים יוצאי ארצות ערב, אום כולתום נותרה חלק בלתי נפרד מהזיכרון התרבותי - מוזיקה של בית, של געגוע ושל זהות. גם כיום, שיריה נשמעים בתחנות רדיו, באירועים משפחתיים ובביצועים מחודשים, ומהווים גשר נדיר בין תרבויות וזהויות במציאות פוליטית מורכבת.

מותה והמורשת שעדיין חיה

מותה של אום כולתום ב-3 בפברואר 1975 מאי-ספיקת כליות נתפס בעולם הערבי כאירוע טראומטי. ההלוויה, שבה השתתפו לפי ההערכות כ-4 מיליון בני אדם, הפכה לאחת הגדולות בהיסטוריה המודרנית. רחובות קהיר שותקו, והאבל הציבורי חצה מעמדות, דורות וגבולות.

מאז מותה, הפכה אום כולתום לדמות מיתית: מוזיאון שהוקם לזכרה, אנדרטאות, מחקרים אקדמיים, מופעי הולוגרמה ופרויקטים מוזיקליים עכשוויים - כולם מעידים על כך שהקול שלה לא נדם. יותר מחמישים שנה אחרי, אום כולתום ממשיכה להיות לא רק זמרת מהעבר, אלא נוכחות חיה בשיח התרבותי של המזרח התיכון.

סיפורה הבלתי ייאמן של מאי ויצמן - הזמרת מקריית אתא שכבשה את המגזר
סיפורה הבלתי ייאמן של מאי ויצמן - הזמרת מקריית אתא שכבשה את המגזר

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.