חלץ 1 – הנס השחור שהעמיד את ישראל על הרגליים
מה גרם לישראלים של 1955 להאמין שהצנע ייגמר, והנגב יחליף את סעודיה? • האופוריה, החלום ובסוף – המציאות • צפו
מנהיגים על הכוונת: גולדה והפצצה בניו יורק23 בספטמבר 1955. נגב צפוני. אתר קידוח ישן, נטוש מאז ימי הבריטים. הפועלים מתכוננים ליום שגרתי – ואז האדמה רועמת. סילון שחור פורץ לגובה. סמיך, ריחני, נפט אמיתי. לראשונה בתולדות מדינת ישראל – זהב שחור עולה מן האדמה.
מומלצים
בירושלים: שר הפיתוח, דב יוסף, מזדרז לכנס מסיבת עיתונאים. בחליפה מהודרת הוא מניף בקבוק זכוכית עם נוזל כהה ומכריז: "זה לא יין – זה נפט!". הקהל מברך שהחיינו. הכותרות בעיתונים למחרת צורחות: "נפט בחלץ!".
האופוריה הלאומית: בן־גוריון נוסע בעצמו לחלץ. פועלי הקידוח, עולים חדשים מכוסים זפת, מוצגים בעיתונות כחלוצים החדשים – לא של מחרשה ושדה, אלא של צינורות וחרגולים. נדמה היה שמדינה קטנה ומוקפת אויבים מצאה סוף־סוף את נשק היום־יום שלה: עצמאות אנרגטית.
החלום: הממשלה מציגה את הגילוי כפריצת דרך היסטורית. ישראלים מדמיינים את הצנע מסתיים, את הדלק זורם מהנגב לכל פינה בארץ. ההרגשה: עוד רגע אנחנו כווית.
עוד בנושא:
מנהיגים על הכוונת: גולדה והפצצה בניו יורק
מנהיגים על הכוונת: בן גוריון והתת המקלע שלא ירה
אבל – המציאות: בפועל, המאגר היה קטן בהרבה מהחלומות. ההערכות דיברו על עשרות מיליוני חביות, אבל רק חלק קטן מהן הופק אי פעם. בשיאו, סוף שנות ה־50, הפיק השדה כ־2,000 חביות ביום – הרבה פחות מצורכי המשק. עד מהרה התברר: חלץ 1 הוא סמל מרגש, אבל לא מהפכה כלכלית.
ובכל זאת, חלץ 1 נחרת כנס השחור של ישראל הצעירה. הוא לא הפך אותנו למעצמת נפט – אבל העניק רגע נדיר של גאווה ותחושה שהכול אפשרי.
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.