דלג לתוכן
מבזקים

גבורתו של סגן איציק מלינה: למרות הסיכוי האפסי - בחר בהצלת אדם

למשפחת מלינה זיקה מיוחדת למשטרה - יוסף שירת במשך 32 שנים ובעקבותיו שלושה מבניו, בהם איציק • בחנוכה 2010, זינק ללהבות בניסיון להציל את חיי אדם, אך נספה במה שלימים נקרא "אסון הכרמל" • זהו סיפורו המרגש

פורסם:
סגן איציק מלינה ז״ל

סגן איציק מלינה ז״ל צילום: באדיבות המשפחה

"חשוב לי שיקחו ממנו את האופטימיות, החיוך, הלב והערכים שהובילו כולם למעשה הגבורה בו מצא את מותו", כך סוכמה השיחה ביני ובין מיכל מלינה, ביתו של סגן ניצב יצחק (איציק) מלינה. "הוא בחר בהצלת אדם למרות שידע שהסיכויים שלו לשרוד כמעט אפסיים, זה כלשעצמו מעיד על הבן אדם שהיה. גם בחייו וגם בדרך בה נגמרו - הטוב והערכיות באו לידי ביטוי", הוסיפה.

מומלצים

מיכל, היום בת 28, איבדה את אביה כשהייתה בת 14 וחצי בלבד. בעיניים נוצצות מגאווה וקול נרגש מיכל מספרת על האב המסור, האכפתי, איש המשפחה, שהיה ועודנו מודל לחיקוי עבורה. "הוא היה שוטר מוערך ואני זוכרת שבתור ילדה היו עוצרים אותנו בכל מקום ואומרים איזה אבא מדהים יש לי. עד היום זה קורה, רק שעכשיו הוא לא לצידי". 

בשנת 1989 איציק החל לימודי תואר ראשון בסוציולוגיה ומדע המדינה באוניברסיטת חיפה, שם הכיר את אהבת חייו כרמית. השניים התחתנו בדצמבר 1991 והביאו לעולם שלושה ילדים: מאור, מיכל ויעל. במקביל ללימודיו, איציק התגייס למשטרה ושירת כמפקד רובע כרמל בחצי משרה. 

איציק מלינה ז״ל (משמאל), עם אחיו נתן, תמיר ויניב צילום: באדיבות המשפחה

עד מהרה התקדם בסולם הדרגות, יצא לקורס קצינים ועבר שורת תפקידים, האחרון שבהם היה ראש משרד התנועה במשטרת חיפה בדרגת רב-פקד. יוסף, אביו של איציק, שירת גם הוא במשטרה במשך 36 שנים, ואחיו הקטנים נתן ותמיר, בחרו אף הם לשרת כקצינים במשטרה.

בנר הראשון של חנוכה 2010, התלקחה שריפת יער בהר הכרמל הירוק תמיד. השריפה, המכונה "אסון הכרמל", הגדולה בתולדות המדינה, כילתה יער, חורש ובתי מגורים בשטח נרחב מתוך פארק הכרמל והיישובים סביבו. 17 אלף אנשים פונו מבתיהם, קרוב ל-25 אלף דונם ומיליוני עצים עלו באש. ‏כשליש מבתי קיבוץ בית אורן עלו באש, וכן, עשרות בתים בכפר האמנים עין הוד ובכפר הנוער ימין אורד. רק בחלוף שלושה ימים שככה האש.

איציק מלינה ז צילום: באדיבות המשפחה

איציק לא חיכה להוראה ממפקדיו ונסע באופן מיידי לאזור השריפה. הוא החל לפעול במטרה להציל בני אדם - פינה וחילוץ את ילדי הגן מקיבוץ בית אורן וחסם צירי תנועה מרכזיים. "הייתה לו מיוחדות באכפתיות ובמסירות לתפקיד. אם היה אירוע שלא קשור אליו, אבל הוא היה קרוב הוא היה קופץ לסייע, גם אם לא צריך. כמו גם במקרה הזה, הוא פשוט עשה את זה".

בשעות הצוהרים, איציק ומפקדת תחנת חיפה נצ״מ אהובה תומר, נסעו לכיוון העיקול שנקרא בהמשך "עיקול המוות". ברכב נוסף היה נצ"מ ליאור בוקר. שם, נתקלו באוטובוס צוערי שב"ס שהיה בדרכו לכלא "דמון". קציני המשטרה ניסו לכוון את האוטובוס להסתובב, אך האש חסמה את דרכם. איציק ועמיתיו זינקו תחת האש, פתחו את דלתות האוטובוס שהחל לבעור וחילצו ממנו את צוערי השב"ס. הם ניסו להימלט מהאש, אך ללא הועיל.

איציק מלינה ז״ל ואחיו יניב צילום: באדיבות המשפחה

ב-4 בדצמבר התבשרה משפחת מלינה על מותו של איציק. גופותיהם של 42 גברים ונשים נמצאו חבוקות: צוערי קורס קציני שירות בתי הסוהר ומפקדי הקורס, נהג האוטובוס, שלושה כבאים ושלושה קציני משטרה. 

איציק היה איש משפחה, היה לו חשוב לאחד את כולם בפיקניקים וטיולים. "הוא היה חוזר מאוחר ולא הכיר את כל סיפורי הילדים, אז הוא היה ממציא לנו כל מיני סיפורים לפני השינה, רק בשביל להרוויח עוד קצת זמן איתנו. הוא היה נותן את ׳האקסטרה׳ מעצמו ומאוד נוכח בחיים שלנו", מספרת מיכל ביתו.

איציק היה "חיפאי אסלי", שלא מוותר על משחקים של מכבי חיפה. מיכל מספרת שאהב לאבטח את המשחקים. "הוא היה משתגע שם, משתולל וצועק. הוא וכל המשפחה שלי מכורים", סיפרה מיכל. הוא אהב את הים, הטבע ואוכל טוב, במיוחד את התבשילים של אמו. בני משפחתו היו צוחקים עליו שעוד לפני שהאוכל היה מוכן הוא היה מכניס כף לסירים שלה וטועם מהכל בעונג. בימי שישי נהג ללכת לשוק, לקנות דגים וירקות טריים ולבשל כשבנו ובנותיו שותפים לצידו במטבח. 
איציק מלינה ז״ל ובנותיו מיכל ויעל צילום: באדיבות המשפחה

הייתה לך מחשבה לעסוק בתחום הביטחון כמו אבא ובני משפחתך? 

מיכל: "כשסיימתי קורס ת"ש שיבצו אותי לתחנת המשטרה שלו ולא רציתי את זה באותו זמן וביקשתי לעבור. אחותי הקטנה לעומת זאת כן שירתה כמש"קית ת"ש בתחנה בה שירת". יחד עם הוסיפה: "אבל עצם זה שביקשתי למכתחילה להיות מש"קית ת"ש נבע מתוך החוויה שלי כבת שכולה. עברתי משהו שיכולתי לבחור להישאב לעצב או לגדול ממנו ובחרתי לקחת את הכלים שסיגלתי לעצמי ולעזור באמצעותם לאחרים. זה כמובן לא בהכרח באבל, אבל אפילו באוזן קשבת מעל הכל". 

"היום כעורכת דין מתחילה, מאוד הייתי רוצה להיות במשרד הביטחון או משהו שקשור לכוחות הביטחון, אולי בהיבט אחר שהוא לא בהכרח שיטור", אמרה.

איציק מלינה ז״ל ילדיו: מאור, מיכל ויעל צילום: באדיבות המשפחה

מתוך חווית השכול שלך, איך תפס אותך 7 באוקטובר?

מיכל: "זה תפס אותי קשה. אנשים שנשרפו בחיים והשוטרים שנלכדו שם בסיטואציות קשות. זה הציף אצלי הכל, מן פלאשבק שהחזיר אותי לחוות תחושות של 14 שנים אחורה. מיד חשבתי על המשפחות שעומדות להתמודד עם הדבר הזה, זה לא משהו שפשוט חולף אחרי תקופה, זה ילווה אותם כל החיים". 

עוד סיפרה: "הלכתי למקום בו היה טבח הנובה ברעים, ולמקום של הרכבים השרופים - שם התפרקתי ממש. פתאום נזכרתי באוטובוס השרוף והסיטואציה התחברה לי. הכל הנסדק אצלי ולא הפסקתי לחשוב על מה הם עברו ועל המשפחות שלהם. התחושות האלו נמשכות, יש לי בני דודים שנלחמים בחזיתות השונות עכשיו, כמו רבים במדינה וזה כל הזמן בראש". 

משפחת מלינה: איציק ז צילום: באדיבות המשפחה

מה היית אומרת עכשיו לילדה שבגיל בו את היית כשאיבדת את אבא ומתמודדת עם האובדן? 

מיכל: "שתדע שמי מבני משפחתה שנהרג או נרצח, איתה ומלווה אותה תמיד. ככל הנראה, יש משמעות לדברים שקרו והיא צריכה להיות גאה במי שהם היו ולהיאחז בטוב. לבחור בחיים ולא לשקוע, כי בסוף אפשר להתקדם בעשייה ובהנצחה וזה מה שהיו רוצים עבורה. מה שקרה תמיד ילווה אותה ויתעורר, צריך לדבר על זה ותת לזה מקום, לחזק את זה. אבל לצד זאת להתרכז באהבה, בטוב ולחזק המשפחה". 

תארי לי מה הוא יום הזיכרון עבורך

מיכל: "זה יום הו אני מתחברת לרגש ומרשה לעצמי להיות שם ולהתפרק. אבל זה גם, גאווה כי בסוף אבא שלי הקריב את החיים שלו, יש סיבה שזה קרה ואני רואה בו גיבור. זה מנעד רגשות, זה משמח כמו שזה מעציב - הייתה לו משמעות, הוא נספה בגיל צעיר, אבל הוא חי חיים מלאים". 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.