שורשי העץ רקובים: השמאל הישראלי במבוי סתום
בשנים האחרונות השמאל הישראלי מדשדש, כשפעם אחר פעם נבחרה ממשלת ימין • רק לאחר ההבנה שאין מספיק מנדטים, החליפו את המאבק על שלום במאבק כביכול נגד שחיתות ועל הדמוקרטיה | החזית הדרומית
בשנים האחרונות השמאל הישראלי מדשדש. פעם אחר פעם נבחרה ממשלת ימין ובפעם היחידה שראינו ממשלת שמאל זה היה בתקופת בנט-לפיד שלקחו קולות מהימין. רק לאחר ההבנה שאין מספיק מנדטים לאשליות השלום של אוסלו וההתנתקות, החליפו את המאבק על שלום במאבק כביכול נגד שחיתות ועל הדמוקרטיה.
רק שנות המחאות מכיכר גורן, דרך הדגלים השחורים ועד הרפורמה הצליחו להביא להפרת הסדר החברתי עד לכדי חרם הימין אבל אפילו הוא לא הביא למתנגדי הממשלה את הניצחון המוחלט. הם הגיעו למבוי סתום, ללא אור בקצה הקלפי, וזה עוד לא היה המצב הכי גרוע.
מומלצים
אם נשאר מהן משהו, טבח שבעה באוקטובר לא השאיר כלום מאשליות מחנה השלום. הישראלי הממוצע שומע את המונח "מדינה פלסטינית" ומקבל חום, והכלי היחיד שנשאר בדרך למאבק על ליבו של הציבור הוא הוויכוח על איך תיראה הדמוקרטיה הישראלית. וזה לא שבאמת יש ויכוח. אין ישראלי שלא רוצה דמוקרטיה ישראלית חזקה, רק יש חילוקי דעות על הדרך לשם.
מתנגדי הרפורמה המשפטית טענו במאבק שלהם שמי שאמור להתוות את הקו הדמוקרטי הוא לא הציבור דרך נבחריו - אלא רַאשי מערכת הביטחון, אכיפת החוק והמשפט. לפי התפיסה הזו - רונן בר איש הביטחון וגלי בהרב מיארה עורכת הדין יודעים יותר טוב מהציבור מה טוב בשבילו, ולכן צריך לתת להם יותר כוח מאשר לציבור דרך נבחריו.
אפילו שזה אנטי דמוקרטי, הטיעון הזה שיכנע לא מעט ישראלים. איכשהו אותם בעלי תפקידים גרמו לחלקים בציבור להאמין שהם יכולים להשאיר את דעתם הפוליטית מִחוץ לעבודה. עד פרשת הפצ"רית. אבל אם טבח שבעה באוקטובר הרג את אשליות השלום, יחד עם הטלפון הנייד שלה, יפעת תומר ירושלמי הרגה את אשליות ניקיון-הכפיים של מי שעומדים בראש מערכת שלטון החוק.
וצריך להיות עיוור כדי לא לראות שזה לא רק התפוח רקוב, השורשים כבר מעלים עובש: רבים ובכירים ידעו על מעלליה של הפצ"רית. היועמ"שית בפרשה הזאת נתונה בניגוד עניינים חמור, ולא הראשון שלה. לפני שבועיים גילינו שבתיקי נתניהו הופעלו אמצעים פסולים, ושזה טויח. ואלה הדברים שמעל פני השטח - דמיינו עד כמהה חמור הריקבון שמתחת.
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.