שלוש שנים לטבח: המשפחות השכולות זועקות בכאב, געגוע ומחאה ברשתות החברתיות
במלאת שלוש שנים לשבת השחורה, קרובי הנרצחים והנופלים שיתפו ברשתות מילים קורעות לב • המגיש גיא זוארץ כתב לאחיינו עילי ברעם: "אמא שלך שאלה אותי: 'כל החיים יכאב לי ככה?'"
"כל כך הרבה אזכרות, איך בוחרים למי ללכת?" המשפחות השכולות זועקות בכאב, געגוע ומחאה ברשתות החברתיות צילום: מתוך עמוד האינסטגרם של דניאלה גלבוע
שלוש שנים חלפו מאז טבח שבעה באוקטובר, והיום (שני), בציון יום השנה לטבח הנורא, הציפו המשפחות השכולות את הרשתות החברתיות בהספדים כואבים, בזיכרונות צורבים ובזעקה על אובדן יקיריהן.
>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<
לצד הגעגוע הבלתי נתפס לחללים שנפלו בקרבות ולנרצחים במסיבות ובקיבוצים, רבים מבני המשפחות ביטאו תסכול עמוק על כך שאיש בהנהגה טרם לקח אחריות מלאה על ההפקרה ועל המחדל שהוביל לאובדן חייהם של מאות אזרחים וחיילים.
מומלצים

"כלום לא השתנה": הזעקה מול ההנהגה והגעגוע לנרצחי הנובה
בפוסט מטלטל פנה מגיש הטלוויזיה גיא זוארץ לאחיינו עילי ברעם, שנרצח במסיבת הנובה ברעים, ותיאר את השבר המשפחתי המתמשך לצד ביקורת נוקבת על המציאות הפוליטית: "אני מתבייש לספר לך שמאז שהלכת, כלום לא השתנה. הכל נשאר אותו דבר... הוא לא ירד מהבמה, הוא מתעקש להמשיך קדימה, להימלט מחשבונות העבר. הוא לא יכול להביט לאחור, להתמודד עם אשמה ואחריות".
זוארץ שיתף בכאבה של אחותו וכתב: "לא מזמן היא שאלה אותי: 'מה, כל החיים אני אתגעגע ככה אליו? כל החיים ככה יכאב לי?' אמרתי לה שכן".
במקביל, מיכל גבאי, אמה של שני גבאי שנרצחה אף היא בנובה, חזרה אתמול לאדמת רעים ושיתפה בחרטה ובייסורים: "לא הצלחתי להפסיק לחשוב על ה'אם' - אם הייתי מצליחה להגיע אלייך, אם הייתי מצליחה להציל אותך. היום הייתי נותנת הכול כדי לריב איתך שוב".
"נשארנו לבד להציל את עצמנו": היתמות בקיבוצים והאובדן במוצבים
הזעקה על חוסר המענה הדהדה גם בדבריהם של בני משפחות מקיבוצי העוטף ומבסיסי צה"ל. גל גורן, בנם של אבנר ומיה גורן שנרצחו ב-7 באוקטובר, כתב בכאב על רגעיו האחרונים של אביו: "שורף לי את הנשמה לחשוב שאלו המילים האחרונות שכתבת... שרדת ואפילו ניצחת את הקרב על הידית כמה פעמים לבדך מבלי שאיש הגיע להושיע. נותרנו האזרחים לבד להציל את עצמנו, אז כמו היום".
מיטל וייס, שאביה אילן נרצח ונחטף, ואימה שירי ואחותה נוגה נחטפו מבארי, סיפרה: "כששאלו אותי ב-8.10 אם לבקש שישלחו כוחות לבית של ההורים שלי - אז הבנתי שכבר אין שם את מי להציל".
במוצב נחל עוז נותרו החברות והמשפחות עם חלל עצום: שחר, אחותה של התצפיתנית סמל שי אשרם שנפלה במוצב, כתבה: "אין לי כוח שעוד יום יבוא, שושנים עצובות והיא לא פה", בעוד חברתן דניאל גלבוע ביטאה את עומס השכול: "כל כך הרבה אזכרות, איך בוחרים למי ללכת? הלב שלי נשרף מגעגועים אליכן".
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.