האסטרטגיה שהחזירה את החטוף האחרון: נתניהו הוכיח שעם טרור מדברים רק בכוח
השבת גופתו של רן גואילי ז"ל היא לא רק סגירת מעגל, אלא הוכחה ששיטת "החרב על הצוואר" הכניעה את חמאס • בזמן שהיעד שנחשב לבלתי אפשרי הושג, נתניהו מוצא את עצמו מול חזית שמסרבת להכיר בהישג • דניאל בחזית
האמת? לא חשבתי שראש הממשלה נתניהו באמת האמין, כשהבטיח למשפחות החטופים פגישה אחרי פגישה שיחזיר את הילדים שלהם הביתה, עד החטוף האחרון. זה היה נראה כמו מישהו שמנסה בכוח להרגיע אותם וגם את עצמו, לחזק אותם וגם כאן – את עצמו.
רוצחים טובים בלרצוח, הם פחות מוצלחים במשא ומתן; אבל האיש שמאז גיל עשרים נלחם בטרור, מי שאיבד את אחיו במבצע חילוץ היסטורי מול אותם טרוריסטים, יודע היטב שעם מחבלים – פשוט אי אפשר לעשות עסקים.
מומלצים

אז נתניהו הלך בשיטה שהאויב מבין: האיסלאם הקיצוני נכנע כשהחרב על צווארו. וכשטראמפ, שלא רואה בעיניים, נכנס לעסק – חמאס ירד על הברכיים. כך נדחקו המחבלים לעסקאות החטופים, וכך נכנעו ללוחמים האמיצים שלנו שיצאו למבצעים הירואיים ונקודתיים להשבת חטופים.
השבת החטוף האחרון, רן גואילי ז"ל, האיש שיצא להגן על הארץ ונטמן באדמה שעליה הגן בגופו, מחזירה עכשיו אוויר לריאות של החברה הישראלית. נתניהו, שכתם שבעה באוקטובר יהיה לנצח גם על שמו, רשם השבוע הישג גדול והוכיח את השם שבחר למלחמה: מלחמת התקומה.
מטרה אחת בדרך לניצחון המוחלט, זאת שנראתה הבלתי אפשרית מכולן, הושגה: השבת כל החטופים לאדמת ישראל. מה שנותר עכשיו זה לפרק את החמאס, להעיף לעזאזל את הנשק מהרצועה ולהסיר את האיום מעזה.
בדרך יצטרך נתניהו להתמודד עם קולות מבית – קולות של כניעה, מאלו שדרשו שוב ושוב לסיים את המלחמה; קולות שהאשימו את נתניהו שלא אכפת לו מהחטופים ואפילו חיברו עליו ספר ילדותי ודיבתי; וגם עם הקנאה הרגילה שמוציאה את מתנגדיו משלוותם המאומצת.
אל תפלו מהכיסא אם הדגלים השחורים יישלפו בקרוב מהבוידעם. יש כאלה שבשבילם ניצחון מוחלט משמעו להעיף את ביבי הביתה, אפילו בשבוע שבו דווקא רשם "וי" של מנצחים. להרוס את עצמנו מבית – יש כאלה המצטיינים באובססיה לזה. הנה משהו שלא השתנה בעקבות ה-7 באוקטובר.
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.