מהנדסת החלל שהצילה את אפולו 13 - והקשר ההוליוודי: סיפורה של ג'ודית לאב כהן
כשחושבים על משימת אפולו 13 של נאס"א, רובנו נזכרים במשפט המפורסם, "יוסטון, יש לנו בעיה", או בסרט המצליח • אבל מאחורי הקלעים עמדה גם אישה פורצת דרך אחת - שבלעדיה האסטרונאוטים כנראה לא היו חוזרים בחיים
ג'ודית לאב כהן צילום: ויקיפדיה
כשחושבים על משימת אפולו 13 של נאס"א בשנת 1970, רובנו נזכרים במשפט המפורסם, "יוסטון, יש לנו בעיה", או בעיבוד הקולנועי המצליח בכיכובו של טום הנקס. אבל מאחורי הקלעים של אחד ממבצעי ההצלה המרתקים בהיסטוריה האנושית עמדו האנשים שבלעדיהם האסטרונאוטים לא היו חוזרים הביתה בשלום. ביניהם הייתה גם מהנדסת יהודייה-אמריקאית פורצת דרך: ג'ודית לאב כהן.
>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<
כהן עבדה כמהנדסת מערכות עבור קבלני המשנה של נאס"א, והייתה חלק מצוותי הפיתוח של כמה מהפרויקטים החשובים ביותר בתוכנית החלל האמריקנית. אבל ההישג המפורסם ביותר שלה הוא מערכת ההנחיה של רכב הנחיתה הירחי - אותו אחד שהציל את האסטרונאוטים על "אפולו 13", לאחר שנקלעו למצוקה בחלל.
מומלצים
הבת היחידה בלימודי ההנדסה
כהן נולדה ב-16 באוגוסט 1933, למשפחה יהודית בברוקלין, ניו יורק. כבר בגיל צעיר הפגינה ידע בלתי רגיל במתמטיקה, וכשהייתה בכיתה ה' ילדים אף שילמו לה כדי שתכין עבורם את שיעורי הבית.
היא הייתה לרוב הבת היחידה בשיעורי המתמטיקה, והחליטה שהיא רוצה להיות מורה למתמטיקה כאשר תהיה מבוגרת. בגיל 19 היא גם למדה הנדסה בברוקלין קולג', וגם רקדה בלט במטרופוליטן אופרה שבניו יורק.
תחילה היא קיבלה מלגת לימודים למכללת ברוקלין ללימודי תואר שני במתמטיקה, אך הבינה שהיא יותר מתעניינת בהנדסה. היא למדה שנתיים בברוקלין קולג', התחתנה ועברה לקליפורניה, שם עבדה כמהנדסת צעירה עבור "נורת' אמריקן אוויאיישן" (NAA), ולמדה בלילה באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC). היא סיפרה שעברה הן את התוכניות לתואר שני והן את לימודי התואר במכללת קליפורניה מבלי לפגוש מעולם סטודנטית אישה אחרת להנדסה. באוניברסיטה שימשה בין היתר כחברת מועצת הנדסה אסטרונאוטית להנדסה.
ההצלה הגדולה
באפריל 1970, כאשר רכב הפיקוד של משימת "אפולו 13" נפגע מפיצוץ בלון חמצן בדרך לירח, האסטרונאוטים ג'ים לוול, ג'ק סוויגרט ופרד הייז, נאלצו להשתמש ברכב הנחיתה הירחי כ"סירת הצלה" על מנת לחזור לכדור הארץ. מערכת הגיבוי AGS שכהן עזרה לעצב ולבדוק, הייתה קריטית להחזרתם בשלום הביתה.
"יוסטון, יש לנו בעיה": הסצנה המפורסמת מתוך הסרט עם טום הנקס
כך זה עבד:
הפיצוץ במיכל החמצן השבית את תא הפיקוד (חללית האם). לכן, האסטרונאוטים נאלצו לעבור לרכב הנחיתה ולהשתמש בו כ"סירת הצלה".
בשלב זה, המערכת הראשית (PGNCS) הופעלה כדי לבצע תמרון קריטי: הפעלת המנוע של רכב הירח שעתיים לאחר המעבר ליד הירח, במטרה להאיץ את החללית ולקצר את הדרך חזרה לכדור הארץ ביומיים. מיד לאחר התמרון הזה, נוצרה בעיית חיים ומוות חדשה: מחסור חמור במים וחשמל.
מערכת הניווט הראשית הייתה זללנית אנרגיה, ואנרגיה זו ייצרה חום רב. כדי לקרר אותה, המערכת דרשה כמות גדולה של מים (שהתאדו לחלל כחלק ממערכת הקירור). מאגרי המים של רכב הירח היו מוגבלים, ואם המים היו נגמרים - האסטרונאוטים היו מתים מצמא, או שהמחשבים היו נשרפים מחום.
כאן נכנס המנגנון של ג'ודית לאב כהן: כדי לחסוך במים ובחשמל, צוות הקרקע במרכז הבקרה ביוסטון הורה לאסטרונאוטים לכבות לחלוטין את מערכת הניווט הראשית. האסטרונאוטים הפעילו במקומה את מערכת ה-AGS (Abort Guidance System). בזכות התכנון היעיל שלה, היא צרכה משמעותית פחות חשמל וכמעט שלא נזקקה למים לצורך קירור.
ה-AGS לוקחת פיקוד: במשך רוב הדרך חזרה מהירח לכדור הארץ, החללית טסה במצב "רדום" וקפוא כדי לחסוך באנרגיה. מערכת ה-AGS שימשה כ"עיניים" של החללית. היא עקבה אחר המיקום, המהירות והכיוון של האסטרונאוטים בחלל העמוק.
תיקוני מסלול קריטיים: במהלך המסע חזרה, כוחות כבידה שונים הסיטו את החללית ממסלולה. האסטרונאוטים נאלצו לבצע שני תיקוני מסלול (Mid-course corrections) באמצעות המנועים. הניווט, החישוב וההנחיה עבור שני התיקונים הללו נעשו באמצעות ה-AGS.
בזכות העובדה שמערכת הגיבוי הזו תוכננה לעבוד בתנאים קיצוניים ובצריכת משאבים מינימלית, היא החזיקה את מערכות הניווט פועלות מבלי לרוקן את אספקת המים של האסטרונאוטים - והביאה אותם בדיוק לזווית הכניסה הנכונה לאטמוספירה של כדור הארץ.
פרויקטים נוספים בחלל
מעבר לתוכנית אפולו, כהן הייתה מעורבת בפרויקטים טכנולוגיים מתקדמים נוספים: היא עבדה על מערכות ההנחיה של הטיל טיטאן, תרמה לפיתוח הלוויין האבל, ולקחה חלק בפיתוח מערכת לווייני הממסר של נאס"א (TDRSS).
עבדה עד הרגע האחרון: גם בחדר הלידה
לאחר מותה, בנה המהנדס והמדען ניל, סיפר כי כשכהן הייתה בשלבי הריון מתקדמים עם בנה הרביעי, היא סירבה להפסיק לעבוד. ביום שבו החלו הצירים, ב-28 באוגוסט 1969, היא הגיעה למשרד כרגיל ושם עבדה על בעיה הנדסית מורכבת. משהבינה שהגיע הזמן להגיע לבית החולים היא לקחה איתה תדפיס של הבעיה.
בעודה על מיטת בית החולים, היא הצליחה לפתור את המשוואה, התקשרה למנהל העבודה שלה כדי להכתיב לו את הפתרון - ורק אז התפנתה ללכת לחדר הלידה. התינוק שנולד באותו יום גדל להיות לא אחר מאשר כוכב הקולנוע והמוזיקאי ההוליוודי המפורסם, ג'ק בלאק ("רוק בבית הספר", "ג'ומנג'י").
בנה ניל סיכם את זה בניסוח המשעשע שכתב עליה: "מאוחר יותר באותו יום, היא התקשרה לבוס שלה וסיפרה לו שהיא פתרה את הבעיה. ואה, כן, גם התינוק נולד".
קריירה שנייה: השראה לדור הבא
לאחר שפרשה מקריירת ההנדסה שלה בשנות ה-90, כהן הקימה יחד עם בעלה השלישי בית הוצאה לאור בשם Cascade Pass. המטרה שלה הייתה ברורה: לפתור את המחסור החמור בנשים בתחומי המדע, הטכנולוגיה וההנדסה.
היא כתבה סדרה של ספרי ילדים מצליחים תחת הכותרת "You Can Be a Woman..." (את יכולה להיות אישה...). הספרים נועדו להראות לילדות צעירות שיש להן מקום בעולמות המדע המדויק, דרך סיפורים נגישים ומעצימים. ההוצאה מכרה מאות אלפי עותקים של הספרים הללו לבתי ספר וספריות.
כהן הלכה לעולמה בשנת 2016 בגיל 82, אך הסיפור שלה כאישה שפרצה תקרות זכוכית בשנות ה-60, תקופה שבה תעשיית החלל האמריקנית נשלטה ע"י גברים, סייעה להציל את צוות "אפולו 13", וגידלה אייקון תרבות - ממשיך להוות השראה עד היום.
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.