אור מול חושך: כך נראות ישראל וצפון קוריאה מהחלל | מיוחד לסופ"ש
על פניו שתי המדינות אויבות, ונראה שאין להן כלום במשותף – למעט דבר אחד • הגבולות של שתיהן נראים מצוין מהחלל החיצון • אלו הסממנים שהובילו לכך
רוב הגבולות בעולם – קווים על מפה. אבל יש שני גבולות שלא צריך לסמן – הם מצוירים לבד. מהחלל. ישראל צפון קוריאה. כשמביטים מלמעלה שתיהן מסגירות את עצמן: האחת באור. השנייה בחושך. נתחיל אצלנו.
מומלצים
בין ישראל למצרים – מדבר אחד. אותה שמש, אותו חול. ובכל זאת, הלוויינים רואים קו חד – כהה בצד שלנו, בהיר בצד שלהם. לא בגלל גדר. בגלל פיזיקה. הלווין קולט אַלְבֶּדוֹ – אחוז האור שהקרקע מחזירה. בצד הישראלי הקרקע כהה, כי מכוסה קרום ביולוגי, שכבה חיה של חיידקים, אצות ופטריות שמדביקות את החול ומייצבות אותו.
מאז השלום ב־82’, אין רעייה, אין עיזים. בצד המצרי – עדרים שוחקים את הקרום, חושפים חול בהיר. וההבדל הזה – כמה אחוזי החזר אור בלבד - ראה מלוויין בגובה 400 קילומטרים. לא פוליטיקה ולא הנדסה. אקולוגיה. ובלילה? ישראל הופכת לנורה. לווייני־NASA מצלמים אותה כמו כתם אור אחד ענק בלב מדבר חשוך. מגוש דן ועד אילת – צפיפות תאורה פי עשרים מהממוצע האזורי.
ובמקום לשאול אם זה מסוכן, אולי עדיף לשאול: האם מדינה יכולה לבחור לא לזרוח? כי בשונה מהעולם הישן – פה, אור הוא לא חולשה. הוא אמירה. אבל הדרום זה רק ההתחלה. במזרח, הירדן נראה בלילה כמו גרף כלכלי: בצד שלנו – שרשרת יישובים מוארים, כביש הערבה, אנרגיה סולארית. בצד הירדני – כמעט אפלה מוחלטת. פער רחב של תשתיות בצפון, הגבול עם לבנון הוא אחד החדים בעולם. בצד שלנו – אזורי תעשייה, כבישים, מושבים. בצד שלהם – חושך.
בתצלומי נאס"א הגבול נראה כאילו מישהו חתך את הלילה בסכין של אור. כך היה גם לפני העימות עם חיזבאללה אבל עכשיו מורגש הרבה יותר - למרות הפגיעות גם בישראל ואפילו בגולן, האור הישראלי מתנגש בשדות החשוכים של סוריה.
לקריאה נוספת של מיוחד לסופ"ש:
• ציידי ההוריקן: הטייסים שנכנסים ללב הסערה
גבולות של אור מול אפלה - מלחמות פנימיות בסוריה הובילו למחסור בפיתוח ומה בקצה השני של העולם? וצפון קוריאה. שם הגבול הפוך: לא קו של אור, אלא של חושך. דרום קוריאה – מדינה מאירה מכל כיוון. צפון קוריאה – כתם שחור באמצע אסיה. פיונגיאנג, עיר של שלושה מיליון, מאירה כמו עיירה קטנה. דרום קוריאני צורך פי 14 יותר חשמל מצפון קוריאני.
והחושך שם הוא לא טעות – הוא מדיניות. הם מאירים רק דבר אחד: פסלים של המנהיגים כדי שגם הלוויינים ידעו מי השולט. ביום, דווקא אזור הגבול ביניהן פורח: האזור המפורז – 4 ק"מ של שטח שאף אדם לא דרך בו 70 שנה - כך לשמורת טבע עצומה. חיישני NDVI מזהים שם את רמות הצמחייה הגבוהות ביותר בקוריאה. כשהאדם נעלם – הטבע חוזר.
אז למה דווקא ישראל וצפון קוריאה? כי שתיהן קיצון גלובלי. ישראל – קטנה, צפופה, מוארת מדי בלב מדבר חשוך. צפון קוריאה – חשוכה מדי בין מדינות מתועשות. פה, הגבולות נוצרים מעודף חיים. שם – ממחסור בהם. ובשני המקומות, הגבול לא צויר על מפה – אלא על פני כדור הארץ עצמו. ואם שאלתם, אפשר בכלל להסתתר מהחלל? כמעט שלא.
לווייני תצפית מצלמים כל נקודה בכדור הארץ כמה פעמים ביום. גם אם תכבה את האור – הם יזהו שינוי בטמפרטורה, בקרינה, בתנועה. החושך כבר לא מסתיר דבר. אז כן – גבולות אפשר למחוק במפה, אבל לא מהחלל. שם רואים הכל.
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.