דלג לתוכן
מבזקים

החילזון, הקיסר והרבנים: המסע בעקבות צבעי התכלת והלבן של דגל ישראל

בניגוד למיתוס, הדגל לא הגיע ישירות מהתנ"ך אלא עוצב בהשראת מנהג אשכנזי מאוחר • מצבע כימי סודי ועד החוק שאוסר לבזות אותו: המסע בעקבות הדגל

פורסם: עודכן:
דגל ישראל בשגרירות ביוון, ארכיון

דגל ישראל בשגרירות ביוון, ארכיון צילום: AP Photo/Thanassis Stavrakis

הזהות הלאומית של מדינת ישראל מבוססת על צבעי הכחול והלבן, אך גילויים היסטוריים מראים כי המקור לעיצוב אינו ציווי מקראי עתיק, אלא התפתחות עיצובית מאוחרת מהמאות ה-18 וה-19. בעוד הציבור נוטה לחשוב שהדגל הוא העתק ישיר של הטלית המקראית, מתברר כי מדובר בפתרון יצירתי של התנועה הציונית המודרנית, שגישרה על פער של מאות שנים שבהן הצבע הכחול בכלל נעלם מהמסורת היהודית.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

לקריאה נוספת>>

נצרבו בתודעה - ונעלמו מהבמה: הישראלים שהוציאו רק להיט אחד

חאבייר מכוכב אחר: נשיא ארגנטינה הוא הידיד הצבעוני ביותר של ישראל | הדברים שלא ידעתם על מיליי

לא ברית אחים, ולא אהוד ברק: ראש הממשלה שכיהן הכי מעט זמן בישראל - וכולם שכחו ממנו

מומלצים

המקור המקראי בספר במדבר מתייחס אך ורק ל"פתיל תכלת" בציצית, חוט בודד הצבוע בפיגמנט המופק מחילזון "ארגמון קהה קוצים". 

לאחר אובדן זיהוי החילזון במאה השביעית, הפסיקו היהודים להשתמש בתכלת והטליתות הפכו ללבנות לחלוטין משיקולי פשטות, כפי שפסק הרמב"ם. 

הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי הראשון של מדינת ישראל וסביו של נשיא המדינה יצחק הרצוג, נחשב לחלוץ המחקר המודרני לחידוש התכלת עוד בטרם הקמת המדינה. בעבודת הדוקטורט שכתב באוניברסיטת לונדון בשנת 1913, "התכלת והארגמן בישראל", שילב הרב הרצוג בין למדנות תורנית מעמיקה לבין מתודולוגיה מדעית, כימית וזואולוגית. 

הוא היה הראשון שפסל באופן מדעי את שיטת הדיונון של חסידות ראדזין, לאחר שבדיקות מעבדה שביקש לבצע בגרמניה ובצרפת הוכיחו כי הצבע הכחול שהופק ממנו אינו טבעי אלא צבע סינתטי המכונה "כחול פרוסי". אף שהרב הרצוג הציע בזמנו את חילזון הסגולית כמקור אפשרי והתלבט לגבי הארגמון (מכיוון שלא הצליח להפיק ממנו גוון כחול נקי ללא סיוע השמש), מחקריו הניחו את התשתית המדעית שעליה מתבססים כיום המכונים הפועלים לחידוש המצווה.

חילזון הסגולית, הפתרון שהציע סבו של נשיא המדינה צילום: ויקיפדיה

הפסים הכחולים המוכרים לנו כיום הופיעו רק מאוחר יותר בקהילות אשכנז כזכר סמלי לתכלת שאבדה, ובהשפעת תעשיית הטקסטיל האירופית. 

בשנת 1897 קיבע דוד וולפסון, יושב ראש הוועדה המכינה של הקונגרס הציוני הראשון, את המנהג הזה כסמל התנועה כשהכריז: "הטלית שבה אנו מתעטפים היא דגלנו".

דוד וולפסון צילום: ויקיפדיה

מחלוקת הגוונים: איזה כחול הוא ה"נכון"?

למרות שהדגל הונף כבר ב-1948, שרר בלבול רב בנוגע למפרט המדויק שלו. רק בנובמבר 1948 הגדירה מועצת המדינה הזמנית את המידות, ודחתה הצעה לשנות את צבע מגן הדוד לצהוב לזכר קורבנות השואה. 

עם זאת, ההגדרה "תכלת כהה" נותרה מעורפלת, ורק בינואר 1950 קבעה "ועדת המשנה לקביעת טיב הכחול" את הגוון הרשמי והמחייב: Indanthren Calidon. זהו הגוון המדויק שרק לפיו מותר לייצר דגלים רשמיים עד היום.

קודש וחול: החוק שמגן על הדגל

היחס לדגל בישראל אינו רק רגשי אלא גם חוקי. "חוק הדגל והסמל" שנחקק ב-1949 קובע עונשים חמורים על ביזוי הדגל, כולל מאסר של עד שנה אחת. החוק אף אוסר על שימוש בדגל לצרכי מסחר ללא היתר. למרות תיקון לחוק מ-2010 המחייב גופים ציבוריים לרכוש דגלים מתוצרת כחול-לבן בלבד, יצרנים מקומיים מתריעים כי רשויות רבות עוקפות את ההנחיה ומייבאות דגלים זולים מחו"ל.

מה עושים עם דגל בלוי? למרות שאינו מסמך קדוש כמו ספר תורה, פקודות צה"ל ומנהגים אזרחיים מחייבים לגנוז דגלים פגומים ולא להשליכם לאשפה. יצרני דגלים מובילים אף מציעים שירותי גניזה בחינם, במסגרתם נטמנים שאריות הדגל "שבע אמות מתחת לאדמה", כדי לשמור על כבודו של הסמל שנולד מתוך געגוע לתכלת המקראית.

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.