רכז שב"כ לשעבר על הטלטלה בארגון והבחירה בזיני | טור מיוחד
ברקע המינוי החדש, מפרט ש', גמלאי שב"כ ששירת עשרות שנים כרכז ו'ערביסט', מה השתנה בניהול הארגון בשנים האחרונות • מהמערכים שנשארו מאחור למרות היכולות, ועד אלו שהגיעו לצמרת בשיטת "חבר מביא חבר"
בחיל האוויר הישראלי לא היה, וכנראה גם לא יהיה בעתיד מפקד חיל שאינו ממערך מטוסי הקרב. לא ממערך המסוקים ולא ממערך התובלה. את הניסוי של מינוי רמטכ“ל מחיל האוויר כבר עשינו. זה פשוט לא עובד. היסטורית יתרונו היחסי של שירות ביטחון כללי היה מערך היומינט בהובלת רכזי השטח. אז מה קרה? תהליך הגיוס לכוח הליבה של השירות מתחיל במיונים למסלול של תפקיד רכז/חוקר או ללוחם ביחידת המבצעים ולתחום האבטחה.
מומלצים
מעבר לכך, יש תפקידים שאינם מוגדרים כתפקידי ליבת לחימה - דסקאים, מאזינים או טכנולוגיים ואחרים. המועמדים שמתקבלים למסלול רכז/חוקר מתחילים אולפן לערבית שלקראת סיומו היו מתבשרים האם יהיו רכזים או חוקרים.
מי נבחר למה ומדוע, בראשי פרקים, החוקר - שבין שאר כישוריו הינו אדם עם מבנה אישיותי חברתי, איש צוות שיודע לחלוק אחריות וקרדיט (בדומה לעובדי צוותי לחמי אגף המבצעים), אדם פחות תחרותי, איש מסגרת שצפוי לעבוד שנים לא מעטות במשמרות במתקן קבוע בשעות סדורות.
ואילו הרכז שהפוך ממנו הינו סוג של ”זאב בודד“ תחרותי שנושא באחריות ”כבדה“ של שטח גיאוגרפית, בעל משמעת עצמית קיצונית, אדם שמקרין דוגמא אישית וכריזמה, בעל אומץ וחשיבה בלתי קונבנציונאלית יחד עם עצמאות תפקודית מחד ועם משמעת אירגונית נחרצת מאידך.
אז מה קרה פה לאורך השנים? איך זה קרה שרכזי השטח אינם מובילים את הארגון עוד כפי שהיה בעבר, או בהשאלה ”איך זה קרה שמפקד מערך מטוסי התובלה הפך למפקד חיל האוויר“?
תשאלו את עצמכם האם הייתם מוכנים לחיות בזמינות 24/7, טלפונים אין סוף, הקפצות, דיונים פעילות כל יום מדי יום אל תוך הלילה, תחרותיות מול עמיתים, סמכויות מעטות מאוד וכישלונות ותסכולים מקצועיים על בסיס שעתי, מעצרים סיורים בלב איו“ש, ירי, מטענים, ג‘יפים ממוגנים, מדי צבא, קסדות, אפודי מגן כבדים יחד עם אין סוף כתיבה של דוחות ותוכניות מבצעיות.
התגמול? פנסיה צוברת (בעבר תקציבית) רכב צמוד ושכר שבחלוקה לפי שעות מתגלה כבלתי מלהיב בעליל. אז התשובה פה קלה, מסתבר שמעט מאד מהצעירים האיכותיים היום ניאותים לקפוץ על ההרפתקה. לא מעט מהמתחילים את המסלול נוטשים אותו בשלב כזה או אחר לאחר שהינם מבינים שהחבילה ואורח החיים המוצע לא מתאים להם.
עובדה היא שעם השנים ביחס מקביל לתנאי ההעסקה איכותם המקצועית של רכזי השטח הלכה והתדרדרה, ובניגוד לכך ביחס מקביל החלה ”פריחה“ של התחום המודיעיני הטכנולוגי. לחלל זה נכנס מגזר הדסק שסבל לאורך השנים מרגשי נחיתות מובנים והחל להוביל את מלאכת ניהול הסיכול ומנהליו תפסו יותר ויותר עמדות מפתח ניהולית בארגון.
ראשי אגפים, רל“שים, ראשי חטיבות גיאוגרפיות ואף בעת שירותי חוויתי סיטואציה של ניהול יחידת שטח ע“י דסקאי שאינו דובר ערבית. מעמד ומשקל הרכזים בארגון הלך וירד. בשלב זה ככל שמעמד הרכזים הלך וירד ומאסת המנהלים יוצאי המגזר הלכה ופחתה כך עלו והשתלטו דסיפלינות אחרות. מערך המבצעים, מערך החוקרים מערך הדסק והאבטחה השתלטו בשיטת "חבר מביא חבר" על ניהול הארגון בצמתים החשובים ביותר.
לסיכום, ארגון חזק בעל עמוד שדרה ברור וחזק יודע לשרוד משברים ולתקן סטיות ותקלות תוך כדי תנועה (והיו גם היו ולא מעט שכאלה), ואולם כאשר לאורך שנים הכוח הטבעי המוביל או ”שלד הליבה“ שלו מאבד מכוחו באופן דרמטי ואת מקומו תופסים פעם אחר פעם דסיפלינות שאינן בעלות בסיס הכישורים הנדרשים להוביל את הארגון - כאלה שאינם מ“מערך הקרב“ לדוגמא (שני ראשי שירות ברצף הינם יוצאי אגף המבצעים). כל זאת יחד עם פיזור מנהלים בצמתים הקריטיים לאורך ורוחב הארגון, עלולים להוביל את הרכבת אל תוך התהום.
אז איך מתקנים? האמת שזה די פשוט. ראשית מחזירים את ניהול הארגון ל“מערך הקרב“ ובמקביל במיידי משנים ומשפרים את תנאי התעסוקה למגזר הרכזים יחד עם פיתוח של מערך גיוס חדשני ומגייסים באמת רק את ”הטובים לטיס“ ומשם בונים מחדש ומהיסוד את מערך היומינט בשקט ובצנעה ומחוץ לאור הזרקורים ולסיום מזכיר לכולם שמינויו של חלוץ כרמטכ“ל כשל, מינויו של דני יתום לראש מוסד כשל, ואגב גם מינויו של עמי אילון כראש השירות לא הייתה הצלחה גדולה בלשון המעטה, כך שלהערכתי גם דוד זיני ומכלול כישוריו כפי הנראה ולצערי לא יספק את הסחורה.
את הטור הביא הכתב הצבאי של i24NEWS, ינון שלום יתח
לתגובות: 054-7497866
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.