היסטוריה של הפיכות: הפעמים הקודמות שבהן אמריקה ניסתה לשנות משטר - האם זה עובד?
ממבצע ה-CIA ב-1953 ועד לנסיגה מאפגניסטן - ההיסטוריה של וושינגטון רצופה בכוונות טובות ובתוצאות הרסניות • האם ניסיון נוסף לשינוי משטר באיראן יסתיים הפעם אחרת? • סקירה
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ארכיון צילום: ASSOCIATED PRESS
בעוד צה"ל וצבא ארה"ב פועלים בחזית, ובמשרד האוצר כבר מחשבים את נזקי הצמיחה והקיצוצים, הערב (שלישי) ב"מהדורה המרכזית" כתבנו לענייני דיפלומטיה עמיחי שטיין ניסה לענות על השאלה הגדולה: האם ניסיון נוסף לשינוי משטר באיראן יסתיים הפעם אחרת?
ממבצע ה-CIA ב-1953 ועד לנסיגה מאפגניסטן - ההיסטוריה של וושינגטון רצופה בכוונות טובות ובתוצאות הרסניות.
מומלצים

בזמן שהנשיא טראמפ הודיע על תחילת מבצע "שאגת הארי" ו"זעם אפי" נגד איראן, בירושלים כבר מרגישים את רעידות המשנה. אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר מיהר לעדכן את תחזיות הצמיחה ל-2026 כלפי מטה (מ-5.2% ל-4.7%), ורשימת הקיצוצים שנחשפת מעידה על המחיר הכבד: עשרות מיליוני שקלים יקוצצו ממשרדי החינוך, הבריאות והרווחה כדי לממן את המערכה. אך מעבר למספרים, עומדת השאלה המדינית: האם ארה"ב מסוגלת באמת לשנות משטר?
המעגל האיראני: ממוסאדק ועד חומייני
זו לא הפעם הראשונה שוושינגטון מנסה להנדס את הפוליטיקה בטהרן. כבר ב-1953 יצאו ארה"ב ובריטניה למבצע להפלת ראש ממשלת איראן מוחמד מוסאדק, לאחר שהחליט להלאים את תעשיית הנפט. ההפיכה הצליחה והחזירה לשלטון את השאה, מוחמד רזא פהלווי, שהפך לבעל ברית קרוב של המערב.
אלא שההצלחה הזו התפוצצה ב-1979. המונים יצאו לרחובות נגד שלטון השאה, ונשיא ארה"ב דאז ג'ימי קרטר, שנתפס כהססן, אסר על שימוש בכוח נגד המפגינים. התוצאה: השאה נמלט, האייתוללה חומייני עלה לשלטון, ואיראן הפכה למשטר אסלאמיסטי קיצוני - האויב המר של המערב עד היום.
הבוץ של המזרח התיכון
ההיסטוריה האמריקנית של שינוי משטר לא עוצרת באיראן. ב-1989 פלשה ארה"ב לפנמה כדי להפיל את בעל בריתה לשעבר, מנואל נורייגה. לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, ג'ורג' בוש הבן יצא למלחמה באפגניסטן כדי למגר את הטאליבן ואל-קאעידה.
אפגניסטן הפכה לדוגמה הכואבת ביותר: לאחר 20 שנה ומיליארדי דולרים שהושקעו בבניית צבא וממשל מקומי, הכל קרס תוך שבוע אחד ב-2021. הנשיא ג'ו ביידן הוציא את הכוחות, והטאליבן חזר לשלוט בדיוק מאותה נקודה. גם הפלישה לעיראק ב-2003, שהתבססה על טענות לנשק כימי שלא נמצא, הובילה לכאוס מוחלט שחיזק בסופו של דבר דווקא את השפעתה של איראן באזור.
המציאות של 2026
היום, מומחים כמו רותם אור-קליפסקי מצביעים על קונצנזוס פוליטי אמריקאי נגד מלחמות מיותרות ושינויי משטר. פרופ' דני אורבך מוסיף אבחנה מעניינת: בעוד הציבור האמריקני הפך סקפטי כלפי מלחמה, הציבור הישראלי הפך סקפטי דווקא כלפי שלום.
כעת, כשהלחימה בצפון ובאיראן נמשכת, המשק הישראלי נדרש להידוק חגורה. משרד התחבורה יספוג קיצוץ של מאות מיליונים, והמשרד לביטחון לאומי יאבד מעל 130 מיליון שקלים מהוצאותיו. האם היעד של שינוי המשטר בטהרן יצדיק את המחיר הכלכלי וההיסטורי? אם לשפוט לפי העבר, התשובה מורכבת בהרבה מהצהרות הנשיאים.
תגובות
אין עדיין תגובות. אפשר להיות הראשונים.